הייתכן, ורק קצת, שאני פשוט בנאדם שאף פעם לא מרוצה?

איך זה שכשטוב לי, אני חושבת שטוב לי מדיי ואולי נתקעתי, ואז אני עושה הכל כדי לצאת מהמצב הנוח החמים והעוטף הזה, נזרקת למים העמוקים ואז מתלוננת שאני בעצם לא יודעת לשחות ויהיה נחמד אם מישהו יזרוק לי מתנפח או שניים.

לראשונה בחיי, אני מרגישה כמו ילדה קטנה. לראשונה בחיי אני שמה לב לאופן שבו אני מתמודדת עם דברים- אני בורחת. אני מציבה חומה. רצוי עבה ועם גדר חשמלית סביב. והאנשים הבודדים שמצליחים לפרוץ- דינם נחרץ בטרם עת.

מה לעזאזל לא בסדר איתי?!?!?