תקראו לי ילדה טיפשה. תקראו לי ילדה קטנה, נאיבית וטיפשה. אבל אני מאמינה שיהיה טוב. ותמיד.

אני סומכת על תחושות הבטן שלי ועושה מה שאני חושבת שנכון להרגע. נכון, אולי זה לא בדיוק נכלל בהגדרה של "אדם בוגר" אבל אני סבורה שזה מה שטוב. אני מאמינה שדברים קורים ונעשים מתוך סיבתיות ולא במקריות אקראית. אני מאמינה שכולנו סוללים דרך שייתכן שכבר סלולה. אמנם סלולה היא זה מכבר אבל רק אנחנו בוחרים אם יזדמן לנו לפגוש שודד או גנב או שמא שדות שלמים של חמניות צהובות.

ואני מאמינה שהיכולת לעשות טעויות היא חלק מבחירת הדרך, והיא מעצבת אותה לא פחות. ואני רוצה להאמין שמותר לי לעשות טעויות. כי עד עכשיו נצמדתי לבטוח ובחרתי בחירות טובות. ופתאום הבנתי שהדרך הסלולה שלי רצופה באותו נוף, כמו תמונה שקפאו כל צבעיה.

ואני מאמינה שיש ביכולתי לשנות את הנוף הזה, גם אם כרגע ההחלטה שלי נראית לכם טיפשית ולא בוגרת.

כי אני מאמינה שיהיה טוב.

וכזאת אני- קצרה במילים ולא מובנת. אבל זה- כבר לא חשוב...