טוב בדרך כלל אני הולך לישון בזמן הזה. היום לא, כחלק מהיותי תלמיד י"ב יש איזה סעיף של אי הגעה לבצפר בחוזה שחתמתי עליו לפני כמעת ארבע שנים... צריך לממש את זה כנראה. פשוט אין לי ממש טעם לבוא מחר. הייתי יכול לבוא עכשיו בקטע שאני לא מבין או אוהב עד הסוף את הקטע של תלמידי י"ב שמתים כבר לסיים ולא לבוא כמה שיותר. טוב אולי זה רק אני כי אני שופע חיים או בגלל שבניגוד לרובם גם לא יהיה לי הרבה חופש אחרי זה. אמרתי לעזוב כן? לא על זה רציתי לכתוב בשעת לילה מאוחרת זאת.

אני גם לא יודע למה אני עושה את זה. בעצם לפני זמן לא רב כתבתי פוסט שלם שנבע אך ורק מהרצון לכתוב משהו. גם הפעם, רק שהפעם יש ילי גם איזה משהו לא מגובש בתוך הראש שאני רוצה להוציא החוצה. אם כבר, לפני כמה ימים חשבתי שאולי הסיבה לכך שהתחלתי לכתוב פה יותר או באופן כללי כזה, זה אולי משום שאני לא מצליח לכתוב שום דבר אחר. חשבתי לנסות לכתוב משהו מגה רציני, רומן. כן כן שאפתני ביותר ועוד בגילי. הבנתי שאני ממש לא בעל ידע ורקע ובעל יכולות מחקר אז צימצמתי את זה למשהו בעל עיקף קטן יותר, ככה שלא דרוש ממש מחקר. אחר כך חשבתי על סאטירה ולא הלך גם כן. חשבתי על סיפורים קצרים ואז על קטעים קצרים, ניסיתי וויתרתי. אני פשוט לא מסוגל לכתוב. אני מנסה וזה לא זורם לי, אני נתקע או שפשוט לא נהנה. אני פותח ספר אחר ורואה איך הוא רשום ומבין שאין בי טיפת מיומנות של כתיבה "אומנותית". זה מבאס כי זה עוד משהו שהיתי רוצה ואני לא יודע, לא עבדתי עלז ה בגיל שהייתי צריך כנראה. הדבר היחיד שיוצא לי בסדר זה לכתוב דברים כמו פה, אני מרגיש הכי חופשי בצורה הזאת אבל מצד שני ברוב המקרים זאת צורת הכתיבה הכי פחות מתוחכמת. למה אני תמיד צריך לחפש את התיחכום? אינטילגנט ממש. אם לגלוש עוד יותר ממש שבכלל רציתי לכתוב עליו, אז אני יכול לומר שברוב המוחלט של המקרים אני גם לא מסוגל לקרא בלוגים אחרים, פשוט אין לי סבלנות לזה. עזבו בלוגים, כתבות בעיתון, ספרים. אני קורא ספרים, אבל כל כך לאט. רק פעם בהרבה זמן אני נתקל בספר שאני באמת נהנה לקרא... ובשאר הזמן אני רק סובל ונמרח עם הספר. עצוב.

זהו. אני אעשה כאילו כל מה שרשמתי בחלק העליון של המצולע הזה אינו קיים ואתחיל. לפעמים יש לי את ההרגשה כלפי אנשים/דברים מסויימים שאני לא אוהב אותם. אני מתכוון לתחושה ממש שלילית שעולה בך וזה אומר לך "זה רע!". אני לא יכול לקרא לזה משהו אובייקטיבי, כי אני יודע שזה לא. דוגמה? דיי פשוט. אנשים שרציתי מהם משהו בעבר, לא הלך, והיום אני מרגיש לפעמים אמוציות מאוד שליליות כלפיהם כי נראה לי שהם הפכו להיות פתאום "רעים", ומה שהם עושים זה "רע"... קיבלו השפעה "רעה" עליהם. קשה להעביר את זה. זה נכון גם לגבי דברים שאנשים עושים. אני רואה אחרים שהולכים לשתות נגיד, או עושים משהו ואני מרגיש בפנים שזה רע ולא בסדר, שוכח שגם אני עושה את זה לפעמים או שחוץ מהתחושה הפנימית שלי הכל בסדר לגמרי. לא נראה לי שמדובר פה במצפון או משהו מהסוג, חשבתי שאולי דווקא מדובר בזעם כבוי כזה. כעס כזה כלפי אנשים והעולם מסביב בגלל שנראה לי שאני מפספס פה משהו. משהו מה"אני" הזה, משהו מה"אני האמיתי" שבמשך הזמן הדחקתי והסתרתי בפנים אבל לא עד הסוף, אני לא מסוגל להחביא את זה עד הסוף. זה תמיד ישאר חלק מהאופי שלי. אני זוכר ויודע מי אני באמת, בניגוד לאנשים אחרים שאני מכיר שלדעתי איבדו את זה בדרך. אולי בעצם הם מרוויחים? אולי הם הצליחו להשתחרר מזה ולהתקדם הלאה בחיים בזמן שאני נשאר במקום ועמוק בפנים מקטר וכועס על זה. נראה לי שקצת נסחפתי או גלשתי.

מהדבר הזה עברתי לחשוב על מה זה רע. קודם כל יש לציין שרוע זה מובן יחסי, ומבחינה מסויימת אפשר לומר שאין דבר כזה רע וטוב... זה הכל ביטויים יחסיים שתלוים באדם עצמו. אז מה אין דבר כזה רע? גם קצת קשה להודות בדבר כזה. אני יודע שאותם אנשים הם לא רעים. זאת שאלה קשה מאוד גם כשאתה צופה למשל בסדרה כמו "דקסטר". דקסטר, הוא רע? הוא רוצח סדרתי עם ערכים? שאלה קשה מאוד.

טוב אני מוותר, אני אלך לישון.

אומנם פיספסתי את הנושא החם על יום כדור הארץ, אבל זה לא ימנע ממני לרשום משהו בנושא הזה. פתאום יש לי דחף עז לעשות את זה, משום שפתאום משום מקום יש לי המון כעס, או איך שאני לא אקרא לזה,להוציא החוצה.
אני אתחיל מזה שאומר שכרגע אני לא אתמקד בשאלה האם היום הזה נחוץ בכלל מבחינה אקולוגית, יש לי מה לומר גם בנושא הזה. אני מניח שהרוב כבר שמע על הספקות הפיתאומיים שמתעוררים בנוגע לכמה אנחנו לוקחים חלק באותה התחממות גולבאלית או משהו, ויש לכך לא מעט סיבות... עיקרן לצערי, איך לא, פוליטיקה. כל כך הרבה דברים לא קשורים היו עלולים באמת לגרום להיווצרות המושג הזה של התחממות גולבאלית, שזה הפך למשהו כל כך מובן וברור שרבים כבר לא מסוגלים באמת להאמין שמדובר פה במשהו שאולי לא נכון. נעזוב את כל סיפורי "מה אם". נניח שזאת אמת, אנחנו באמת מזיקים לכוכב לכת הזה ומובילים את עצמינו לאבדון.

עברתי ממש בריפרוף על כמה מהפוסטים שרשמו בנושא הזה פה בישרא בלוג. רבים התחילו מהעובדה שהיום הזה הוא צבוע. אני מסכים, היום הזה הוא צביעות לשמה. למען האמת, הצביעות היא לא הדבר העיקרי שצריך להדאיג אותנו בנוגע לנושא הזה והיום הזה. לפני שאני אעבור לדבר האמיתי נתמקד רגע בצביעות הזאת. אז מה איתה? אנחנו באמת כל כך צבועים. שעה אחת מסכנה ביום אחד מסכן כל כך לא תיהיה משמעותית. אדם יכול לחיות את חייו הרגילים ולזהם את הסביבה כהרגלו, להשמיד את הכוכב כפי שהוא עושה בכל יום, ואז ביום בהיר אחד לא להשתמש בחשמל וכו' לשעה אחת בלבד. לפתע הוא שומר על הסביבה. פתאום מגיע לו צל"ש על המאמצים הכבירים שהוא השקיע על מנת לשמור על הסביבה. השעה הזאת נועדה בעיקר כדי לגרום לנו להרגיש קצת טוב יותר לגבי עצמינו, להרגיע את המצפון.. למי שיש כזה ולמי שהנושא הזה בכלל מזיז. נכון, רבים יגידו שהעניין פה הוא בהעלת המודעות לאיכות הסביבה. קישקוש בלבוש מבחינה מעשית, כבר עשרים שנה זה קורה ואף אחד לא החליט להושיע את העולם כתוצאה משעת כדור הארץ. אני נזכר עכשיו גם ביום הזה שהיה בשביעי ליולי בשנת אלפיים ושבע [7.7.07] שהתקיימו הופעות של אומנים שונים ברחבי העולם למען איכות הסביבה... ובין הופעה להופעה דחפו פרומואים שקידמו איכות הסביבה ביעילות מדהימה. סלבריטאים הופיעו על מסכי הטלווזיה ואמרו שצריך לשים 25 מעלות במזגן כי זה בסדר מכל מיני בחינות. גם וגם.

אז כן, צביעות. אבל זאת מילה קצת קשה, אני מאמין שרבים מאלו שמכבדים את שעת כדור הארץ ושומרים על כך לא חושבים כך לגבי עצמם. רבים באמת רצו לעשות משהו טוב למען כדור הארץ.. לפחות שעה. אבל כל הנושא הזה גם קצת מטופש באופן כללי, לא? רק לפני שבוע נראה לי קרה איזה אירוע קטנטן שאף אחד לא שם לב אליו... המממממ, כן. התפרץ איזה הר געש או משהו באיסלנד. הושבתו נמלי התעופה בכל רחבי אירופה והתעוררה פאניקה רצינית. עוד מישהו רוצה לומר משהו? אז נוותר על אורח החיים שסיגלנו לעצמינו? אני מודה. לפעמים אני אידיאליסט, לפעמים אני יפה נפש. אולי יותר מידי פעמים בעצם. אבל באמת, זה כל כך לא ריאלי. זה לא ריאלי שנשנה את העובדה שהחיים שלנו הפכו להיות תלויים בטכנולוגיה שמזהמת את כדור הארץ. הדוגמה עם הר הגעש החביב הזה היא מעולה. כמה ימים בלי מטוסים ואנחנו כבר משתגעים, הקצב והאורח חיים שלנו נפגע מאוד. הרי הכל מתוכנן קדימה מראש.

עכשיו נעבור לעניין שלדעתי מהותי עוד יותר. זה מגיע מתחום קצת אחר. קראתי באיזה בלוג אחר לפני כמה שבועות, אני חושב שזה היה בבלוג של יאיר רוה, על "אוואטר". וואו יש כל כך הרבה מה לומר על "אוואטר" ומה שמתרחש ויתרחש כתוצאה לדבר הזה (אני חייב להודות, למרות הכל הוא באמת מהפכני... רק לא במובן החיובי כל כך). בכל מקרה העניין שקראתי בבלוג ההוא בנוגע לאוואטר הוא מעניין מאוד, נקודת מבט טיפה שונה.. למרות שלא מדובר במשהו חדשני... רק מעורר טיפה את המחשבה בניסוח שלו. רבים מאלו שניסו להגן על טהרותו האומנותית של הסרט הזה טענו שלמרות שעל פניו נראה שאין ב"אוואטר" שום דבר מעבר לאפקטים ממוחשבים מפוצצים, מסתתרים בו תכנים אקולוגיים נדירים. תכנים בנוגע לאיך שאנחנו משחיטים את כדור הארץ וכאלה. נשמע מגניב באמת. טוב לא ממש. העניין הוא שהסרט הזה גורם להתגברות של אדישות בקרב הצופים שלו. בסדר, ראינו בני אדם משחיטים איזה כוכב לכת עם הרבה עצים וזה רע. אבל בסוף הכחולים ניצחו, הידד. רגע, הצופים מדלגים על קטע קטנטן בכל הנושא הזה... ה"רעים" הללו... הם, כן כן, אנחנו. אנחנו רואים סרט על איך שחייזרים מכסחים לבני האדם את הצורה, אותם בני אדם שמגיעים רק על מנת למצא איזה חומר גלם ומשחיטים בדרך כל דבר. הצופה מזדהה עם החייזרים ושמח ביחד איתם כאשר בני מינו מובסים ומושפלים על ידי בני הגזע הכחול.

הצופה המסופק יוצא מהסרט הסופר אקולוגי הזה אשר בו בן דמותו הבן אדם המשחיט וההורס מפסיד, נכנס לאוטו וממשיך לזהם את הסביבה. מה עשינו בזה? לא, ממש לא קידמנו מודעות בנושא איכות הסביבה. עשינו בדיוק את ההפך. כעת לצופה יהיה הרבה פחות אכפת. הנושא האקולוגי החשוב הזה נלקח ככה סתם, מתבזבז בסרט הזה ורק גורם לצופה להתייחס בעתיד הרבה יותר באדישות לכל הנוגע. ככה במקרה וכל העניין הוא נכון, אנחנו נעשה הרבה פחות כי פשוט יהיה לנו הרבה פחות אכפת. הנושא החשוב נלקח ומולבש על סרטי אפקטים ממוחשבים, בסוף יבואו חייזרים כחולים ויצילו אותנו. ניקח את זה הלאה. שעת כדור הארץ בעלת אותו אפקט בדיוק. אנחנו קובעים איזו שעה מגוחכת ולאף אחד לא באמת אכפת. למה שיהיה? זה כל כך ברור וכל כך לא יעיל שלמה שישנה למישהו? לבני אדם פשוט הרבה פחות אכפת מזה.

אם לא היה בליבי את הספק שהתחממות גלובאלית היא פיקציה, הייתי אומר שיש סיבה ממשית לדאגה. הייתי אומר את זה ואפילו מוסיף שעלול להיות שכבר חלפנו על פני נקודת האל חזור. מצטער אל גור, מישהו צריך לומר את האמת. יש סיבה לדאגה כי אולי אנחנו באמת משחיטים את כדור הארץ, מקרבים את ה"סוף" ופשוט לא אכפת לנו. לא אכפת לנו כי הכנסנו לעצימנו לראש כל כך הרבה דברים מיותרים ומתחכמים כאלה של בני אדם מהמאה ה20 והמאה ה21. פוליטיקה, ציניות, חומריות ו"אוואטר"... אנחנו עלולים להיות האשמים הבילעדיים בהכל.

"I'd like to share a revelation that I've had during my time here. It came to me when I tried to classify your species. I realized that you humans are not actually mammals. Every mammal on this planet instinctively develops a natural equilibrium with the surrounding environment, but you humans do not. You move to an area, and you multiply and multiply, until every natural resource is consumed. The only way you can survive is to spread to another area. There is another organism on this planet that follows the same pattern. Do you know what it is? A virus. Human beings are a disease, a cancer of this planet"

Agent Smith, The Matrix