יש לי עץ גדול מחוץ לחלון. ואני גם אוהב את החורף.

עכשיו כשאני בצבא החורף הוא כנראה העונה הפחות מועדפת עלי, אבל עדיין עכשיו כשאני בבית בסופש ויש את המזג אוויר החורפי הזה בחוץ זה גורם לי להרגיש טוב. פעם כשרק עברתי לגור בדירה הזאת העץ הזה כנראה היה מאד לא משמעותי, אני לא זוכר אותו מהתקופה ההיא. פעם אפילו הייתי יכול לראות את אותה בחורה, ש"אהבתי" בתקופת היסודי דרך החלון. סתם לידע כללי לא באמת היה יכול להיווצר משהו כי כאמור היינו שייכים לאגודות שונות של סטראוטיפים שילדים קטנים ביסודי אוהבים לחלק, אבל זה לא מנע ממני לחשוב עליה לאורך מספר תקופות שונות בין הכיתות ג' ועד ט'... כמה שזה עצוב. איזה מזל שהצלחתי לעבור את אותו שלב.

טוב, כמו שאמרתי, זה לא נושא הפוסט, מה שבאמת חשוב פה זה העץ! משום שלאורך הזמן הוא גדל וגדל ואתמול בלילה פתאום שמתי לב שאני אפילו לא מסוגל לראות את החלון שלה, שעם הזמן הפסקתי להסתכל עליו לגמרי, והפך להיות הפרמטר שלפיו יכולתי למדוד את קצב צמיחתו של העץ. אני מאד אוהב את העץ הזה. כשיש רוח, ולרוב זה בחורף, העלים שלו מרשרשים וזה מפיק צליל כל כך נעים. לא פעם כשחברים באו עלי והיה את הצליל הזה הם חשבו בהתחלה שיש גשם בחוץ ואני מיהרתי להרגיע. אני מאד אוהב את הקול הזה, הוא מרגיע וגורם לך להרגיש במקום הכי שקט בעולם. כאן בחדר, על המיטה ליד החלון שום דבר לא מטריד אותי ואני רחוק מכל דבר שלילי שאני לא רוצה להתעסק בו.

אתמול בלילה כשהלכתי לישון היה את צליל העלים המרשרשים. זה היה מאד מרגיע. המיטה בבסיס הפכה למאד נוחה אחרי כל שבועות השטח, אבל המיטה בבית כמובן הרבה יותר נוחה. חשבתי על כך מה שאני עומד לעבור. לא נשאר הרבה לקורס, הזמן הזה יטוס, אבל איזו תקופה מטורפת זאת הולכת להיות. אני לא יודע אם אני מוכן באמת לשבוע הבא. זה כנראה מחדל מאד רציני של הקורס, אבל שבוע הבא אני אשכרה הולך לפקד על אנשים. אני מקווה שאני אצליח להתמודד עם זה.

במידה מסויימת אני חייב שהשבוע הזה יהיה מוצלח, כי אם לא זה מטיל ספק גדול לגבי האם אני ארגיש טוב בתפקיד. כי אם אני לא ארגיש טוב, השגרה השוחקת שמצפה לי פשוט תגמור אותי. תקופת מבחן כלשהי.

גם עכשיו יש את הרוח בחוץ והעץ ממשיך להשמיע את קולו. גורם לי לרצות לשים את הכל על פאוז ולשכוח מהכל. לשכח שעכשיו אני בצבא ושכל החיים שלי סובבים עכשיו סביב זה, לשכח שלמרות שבמקום מסוים אני פונה להגנת התפקיד והצבא מתוך אידילוגיה ושטיפת מוח, עמוק בפנים אני שונא את זה, לשכח שאני מרגיז את עצמי לפעמים בגלל איך שאני מרגיש/מתייחס לחברה שלי, אנחנו כבר יחסית הרבה ביחד אבל לפעמים אני מרגיש שאנחנו לא שם, לא הגענו לאן שאנחנו אמורים להגיע בזמן הזה ואני לא מבין מאיפה יש לי לפעמים אדישות לכל הנושא הזה. היום זה הכה בי בעוצמה, הידיעה שבתכלס אני לא אוכל להיות איתה חודש שלם. חודש שלם. וזה עוד חודש שיווסף לכמות הזמן שאנחנו ביחד אבל שלא יקדם אותנו בבניית אמון וחיזוק מערכת היחסים. זה מתסכל.

בכל מקרה אני גם ככה כותב כאן על חשבון זמן שיכולתי ללכת לישון, השבוע לא יצא לי לישון הרבה. אז שיהיה לכם לילה טוב.