אני לא יודע למה עשיתי את זה היום, אני לא יודע. הלכתי לישון בלילה בידיעה שאני רק הורס את הקשר שלנו, שאני בצורה סמויה מנסה רק לגרום למשהו רע לקרות.. מנסה בדרך אלטרנטיבית לגרום לה להבין שמשהו אצלי בראש לא בסדר בנוגע לכל מה שקורה. מה שבאמת גרוע בזה, שאני ידעתי את זה. בבוקר המשכתי לעשות כאילו ממש לא אכפת לי, ובאמת בפנים הרגשתי שלא מספיק אכפת לי.

פתאום הבנתי מה אני עושה. פתאום היא עשתה לי את אותו התרגיל, ככה חשבתי בכל אופן. הפסיקה לענות לי במסנג'ר, לא ענתה להודעה שלי בפלאפון ולא ענתה לשיחה שלי. הרגשתי שזהו, אני עומד לאבד אותה. הרגשתי כל כך רע, כל כך התחרטתי על השטויות שאני עושה.

בסוף הסתדר. אני לא באמת יודע אם היא הבינה מה עשיתי, אבל זה כבר לא משנה. אני מתחרט על הכל, וכל כך מצטער על זה. פתאום אני מרגיש רגוע, מרגיש יותר מסופק. כאילו שמשהו שהיה צריך לקרות קרה, בצורה הכי לא תקינה שאפשר. אני מבין כמה היא חשובה לי, אבל משהו בדרך... כמות הפעמים שאני רואה אותה, התסכול מתוכניות שלא יצאו לפועל או אילוצים מעצבנים אחרים כנראה גרמו לי להפסיק להרגיש שהיא חשובה לי. וכן, כמה שזה לא גברי לדבר על רגשות אבל זאת האמת וזה בדיוק כפי שזה היה ולא רק צורת כתיבה. מצאתי את עצמי בשיחות איתה ובמצבים שהרגשתי שפשוט אין לי כח, שלא אכפת לי יותר. עלו לי מחשבות שזה צריך להגמר וזהו אבל הבנתי שזה לא באמת ככה. היום פשוט גרמתי לעצמי להגיע למצב שהרגשתי שאני עומד לאבד אותה, וכפי שידוע אתה לא מבין כמה זה חשוב לך עד שאתה עומד לאבד את זה.

מה שעשיתי היה רע, אבל זה לימד אותי לקח. תמיד יש מה ללמוד.

היום היא לקחה מן מחברת שהייתה מונחת לי על השולחן, רשמתי שם כל מיני שטויות "חשובות" ובין היתר חשבתי לכתוב שם זכרונות שאני אוכל להעלות אותם מתישהו בהקשר חשוב בבלוג. יש שם רק שניים. אחד מהם הלילה שאני והיא הלכנו לישון על נדנדה כזאת בחוץ שאפשר לשכב עליה, בחצר בבית של חבר. זה היה דיי בהתחלה של כל הסיפור. היום אני זוכר בעיקר שהיה קר, ואני זוכר את השמיים שבמצב הזה ממש אפשר היה להסתכל עליהם, היו המון כוכבים. רשמתי לעצמי לזכור את אותו לילה, ועכשיו נראה לי הכי מתאים להזכר בזה. אני מאד מקווה שתחושת השלווה הזאת בי, כמו באותו לילה וכמו עכשיו זה לא משהו שיעלם מחר בבוקר, אלא משהו שישאר להרבה זמן.