כפי שכבר ציינתי, דברים מתחילים להתערער. בעיקר מבפנים.

בימים האחרונים אני חושב על עצמי מהצד וחושב שאני מתנהג בצורה מאד... איך לנסח את זה? מטומטמת. אני באמת לא יודע איך להסביר את זה, בעיקר בגלל שאני לא באמת יודע להביע את עצמי בצורה טובה וכי אני לא יכול לגבש את מה שאני מתכוון אליו למשהו מסוים. אני משייך את הכל לזה שנשאר לי פחות זמן מיום ליום. נשארו עשרה ימים לגיוס. העניין הוא לא במשהו ספציפי. העניין הוא לא בזה שאני לא אראה את החברה שלי לתקופות של שבועיים ואפילו חודש (על זה בהרחבה בפעם אחרת, אם זה יהיה רלוונטי ואני מקווה מאוד שלא), ולא בקושי הפיזי שבטוח יהיה... לא משנה אם אני אצא לריצה בבוקר או לא וכמה אני ארוץ. העניין הוא שהכל משתנה, כל האורח חיים. אני לא יכול באמת לעשות מה שבא לי רוב הזמן, יש מסגרת נוקשה ואני אמור לעשות דברים מאד מסויימים. המחשבה על הסדר יום העתידי שלי מאד מדכאת.

היה לי שבוע שעבר יום כזה שהסבירו מה אני הולך לעבור בצבא. הכל היה דיי בסדר, גם רוב האנשים שיהיו איתי נראים בסדר ואני מניח שאני אוכל להסתדר איתם בצורה טובה, אבל זה עדיין ביאס. אני מקווה שככה זה רוב הפעמים, התחושות האלו... כי אם לא אני דיי לא מוכן למסגרת הצבאית.

אבל שוב, כמו שציינתי בעבר, יש דברים שבהם הגיע הזמן להתנתק. קודם כל הבית, הגעתי למסקנה בפעם המי יודע כמה שהאווירה בבית טעונה ביותר מידי מקרים באנרגיה שלילית. יותר מידי מקרים עבורי בכל אופן, זה מוציא את כל החשק מדברים. גם אנשים מסויימים שסובבים אותי הגיע הזמן לההתנתק... אני רק לא יודע אם הם יוחלפו באנשים עדיפים, ואם כן אז כמה זמן בעיני הם יחזיקו בתור אנשים עדיפים.

אה כן, ותעשו לעצמכם טובה אם אתם קוראים פה, רוצו לראות את הסרט "התחלה" (Inception) שרץ עכשיו בקולנוע. מדובר בדבר עצום שאני לא יודע לתאר, זה משהו שעדיף לחוות מאשר לשמע עליו. זה מוזר, בפעמים האחדות שכן כתבתי פה את הדעה שלי על איזה סרט זה היה מאוד ספונטני ולרוב על סרטים שמוזר לי שהחלטתי לכתוב עליהם. מטבע הדברים, מכל מה שרץ לי בראש מאז שראיתי את "התחלה" אני אמור לכתוב עליו פוסט שמהלל ומפאר את יצירת האומנות הזאת. אבל כמו שאמרתי, אין לי מילים שיתארו אותו באמת, וכנראה צריכה לעבור תקופה כדי שאני ארגע ואהיה יותר אובייקטיבי.

טוסו לראות.