אז מה? חזרה לשגרת החיים?
אני לא יכול לומר שממש ניצלתי את החופש הזה, בעצם היה בו יותר מידי כלום. קצת עצוב לי על זה אבל באותו זמן גם לא ממש. תיכננתי דברים מסוימים מראש, ובסוף אף אחד מהם לא יצא לפועל. משהו לא יצא כי נזכרתי מאוחר מידי ומשהו אחר לא יצא סתם ככה כי אני לא מבין נשים. עולם מוזר הוא העולם שאנחנו חיים בו. אתמול לקראת ערב היה לי מן קטע מוזר, אני מניח שזה קרה לי כמה פעמים בעבר. קמתי ומולי הייתה מראה. הסתכלתי על על ההשתקפות שלי זמן מסוים ולאט נוצרה בי מן תחושה מוזרה כזאת, תחושה שבא לך לשאול "מי זה?" אתה מרגיש כאילו אתה מישהו זר ולא קשור. אה כן, ויש עיצוב חדש לבלוג.
הבנתי שלמרות שניסיתי להתקרב למספר אנשים בחיים שלי אני עדיין מרגיש רחוק מאוד מהם. אני באמת חושב שכדאי שאני אעשה משהו על מנת לא לאבד את המעט שיש לי בצבא. אם כבר צבא, זה שמאוד התאכזבתי ממה שהציעו לי זה נכון, אבל התעוררו בי מחשבות אחרות. כנראה אבא שלי עם כוחותיו המיסטיים כן מצליח להשפיע על המוח שלי ולשנות לי את הגישה. רציתי משהו אחד, שלחתי גם בקשה, אבל אכשהו הוא גרם לי לחשוב שאולי זה באמת בולשיט ולא משהו שווה כמו שאני חושב. שכדאי לי לתת צ'אנס למסלול הזה שהם מציעים לי למרות שזה נשמע רע ורק יתקע אותי עוד זמן בצבא. ומה הוא עשה? דיי כלום, הוא פשוט חוזר ללא הפסקה על אותם הנאומים... ככה זה שטיפת מוח כנראה. אני מודה, זה משכנע בסוף.

אמרתי שאני לא אכתוב עליהן יותר, אני מפר את ההבטחה הזאת לעצמי. אני עדיין חולם עליהן מידי פעם. הן מתגנבות להן מהתת מודע שלי לתוך החלומות בלילה או בצהריים, מתי שזה קורה. לפעמים בתפקיד שולי, מן הופעת אורח מוחצת שתשאיר את העלילה והאירועים המרכזיים בצד ותגרום לך להתמקד ולהרהר דווקא בתפקיד הקטן ההוא. פעם אני יכול לחכות לאחת מהן מרחוק, פעם אחרת למסור קופסא עם עוגיות לשניה. שום דבר מיוחד. היום בלילה חלמתי שוב על השניה אבל הפעם היה לה תפקיד מרכזי. משהו לא צפוי. היא כעסה. היא כעסה עלי על מה שאני עושה או לא עושה. כעסה עלי שדווקא אני זה שמשחק משחקים ולא נותן לה להבין. "רצית לא? מה קרה?" מה קרה באמת? אני לא יודע. מה באמת גרם לי פשוט לזרוק את הכל? גאווה? פחד? אני לא יודע וכשאני חושב על זה עכשיו עשיתי כנראה את מה שהתבקש לעשות. בעצם בטח לא אכפת לה באמת, רק בחלום שלי היא באמת מתייחסת לזה. שם אני מקבל הזדמנות לתקן.

חבר שלי שעיצבן אותי לאורך תקופות ארוכות, כעת לא מדבר איתי. למען האמת אני לא יודע מה לחשוב לגבי זה. אני רק יודע שכל פעם שנוצרת הזדמנות שנתקשר בינינו אני ממש מנסה להמנע מזה. עושה רושם שגם הוא. כנראה שזה קשר שהיה צריך להגמר. הוא רשם איזה משהו במסנג'ר לגבי אמון באנשים... משהו שלא בסגנון שלו. חשבתי שאולי זה משהו עלי, אני לא יודע מה לחשוב. לפעמים ממש כואב לי על זה ולפעמים אני חושב שככה עדיף. אז מה, בסוף אני בכל זאת יוצא הרע?

כן נועה, אני יודע שאת קוראת בבלוג הזה. למען האמת לא אכפת לי אם את הגבת לי על אותו פוסט או לא. ולגבי הטענה השניה, זה בהחלט הסגנון שלך. אני רק רוצה לציין שאני ממש מצטער לגבי איך שכל זה הסתדר. ואני פחדן. החופש הזה מספר פעמים שקלתי לנסות לחדש את הקשר ולדבר איתך אבל אני לא מוצא את הכוח לזה או שפשוט חושב על זה קצת ומוותר, אני לא חושב שזה יכול להגמר בטוב לפחות לא לגבי. אני מודע לזה שנפגעת ממה שקרה. אם כבר, זה המקום לציין שעד ספטמבר האחרון חשבתי על משהו אחר לגמרי. חבר שלי, שאכשהו מכיר מישהו שמכיר אותך סיפר לי ממה את נפגעת ובאותו רגע קלטתי שהיה באותו יום חוסר הבנה גדול. למרות שזה היה חוסר הבנה אני לא יכול להתגונן ולומר שהכל היה בסדר, הקשר ההוא היה הרבה דברים חוץ מבסדר. אני יכול להביא הסברים למה זה היה ככה, אבל בשורה האחרונה, הקשר ההוא פשוט לא היה צריך להיווצר. אני מצטער.

"Can you put a price on your dreams?"

Tony, The Imaginarium of Doctor Parnassus