ANOTHER BRICK IN THE WALL

הבנתי משהו. או שאולי לא הבנתי כלום.

מה שבטוח שהיה שנייה שרציתי לעזוב הכל וללכת הביתה.

אבל זה יהיה דבילי לפרוש בגלל זה.

אז מעכשיו אני פשוט לא מציע כלום.

לא כותב כלום בשבילכם.

כי אם כל דבר שאני מציע סופו בפסילה אז חבל סתם להתאכזב.

לא ככה?

יכול להיות שהצעות שלי גרועות.

יכול להיות שלא.

מעכשיו אני פשוט מהנהן עם הראש.

וממשיך הלאה.

אם עד עכשיו הלהקה הייתה העיקר שלי.

מעכשיו האימונים הפרטיים שלי עם עצמי הולכים להיות העיקר.

 הלהקה היא סתם משהו צדדי, שולי.

אגב יש לי משהו שהתחלתי לכתוב.

יש לזה מין רגש מאוהב.נאהב.

כנראה שזה בא,

מהגעגועים שלי לתחושה הזאת.

שבמקומה נשאר רק חור ריק וקר.

פשייה זה מתחיל להיות ממש בלוג חלומות.

אני הולך לי לתומי פתאום ברוריה (המנהלת של הבצפר) מתחילה לרדוף אחרי וצועקת עליי תוריד את הפירסינג. ואני מתחיל לרוץ ואומר לה איזה פירסינג מה את רוצה?! ותוך כדי שאני בורח מאישה בת 798397843987 שרצה יפה מאוד לגילה \: אני מוריד את הפירסינג.

ואז אני אומר לה אין לי שום פירסינג והיא אומרת לי: "אה טוב." והולכת.

אני בא להחזיר את הפירס למקומו. ואז אני מגלה שהוא נהיה ענק ומשום מה יש איזה חלק שהסתובב שם בצורה מוזרה.

אני מנסה להחזיר את העגיל לצורת העיגול הנורמלית שלו. וזה לקח די הרבה זמן. ואז שסוףסוף הצלחתי. מישהו נוגע לי בכתף אני מסתובב. ברוריה

ופה זה נגמר..

כן זה היה חלום די מפחיד.

טוב אז בעקבות בלוג שאהבתי את הרעיון שלו. החלטתי לעשות את הפוסט הזה.

(אני לא זוכר ממש הרבה מהחלום)

אני מסתובב בבצפר מתחת לסככה הכחולה, כרגיל. ואז אני שומע אותה אומרת: "אתה פתטי." ישר אני מסתובב, תופס אותה בצוואר שולף סכין שאלוהים יודע למה יש לי סכין בכיס דוקר אותה בבטן והורג אותה.

והיא זרוקה שם, גופה מלאה בדם  ואפחד לא שם לב שהרגתי אותה אפילו. והכל ממשיך כרגיל.

קמתי בבוקר עם חיוך D:

נזכרתי בזה פתאום היום בשיעור מוזיקה. משום מה...

(כמו שאמרתי לא זוכר הרבה מהחלום)