היום קמתי בשש וחצי בבוקר כדי למצוא את התעודה הגנוזה. עשיתי מקלחת אפילו, הכנתי תה עם חלב הכנתי צילום של הספח הורים כסף אמפי. ויצאתי לי לאוטבוס בשבע וחצי.
כמובן שהאוטבוס איחר כמו כל פעם והגיע 20 דק' אחרי. באוטבוס פגשתי את ידידי רותם שגם הוא הלך לעיר הפשע והרשע נתניה. כדי להוציא כרטיס עובד כדי לעבוד ברשת המזון המהיר מקדוננדס המקום שהמציא את ההמבונגר (דר יו גו מיסטר פרזדנט).
הגענו לנתניה ועשיתי צילום פספורט בתחנה מרכזית בגלל שאני סופר גבוה יצאתי חתוך בראש.
ואז אני ורותם התפצלנו רותם הלך ללשכת התעסוקה ואני הלכתי למשרד הפנים. קיצר הלכתי הלכתי הלכתי הלכתי... והלכתי...
והגעתי לשם, למשרד הפנים! המקום בו התעודה הגנוזה נמצאת. לקחתי מספר המספר היה 131 והמספר שהיה כרגע היה 31. המסקנה הייתה ברורה. יש לי עוד 100 אנשים עד שאני שיגיע תורי. חיכיתי שם לבד, גלמוד, רעב, ועייף. ופתאום נכנס אלויס פרסלי. נשבע לכם. זה היה הוא. או מישהו שממש ממש דומה לו עם השיער והכל XDD.
ואז באו שתי ערבים רצו שאני יעזור להם עם הטופס. אז עזרתי להם כי אני בנאדם נחמד. שם שם משפחה בלה בלה בלה. ואז קרה משהו די משעשע.
אני:"טוב תכתוב איפה אתה גר".
ערבי:"בטייבה"
אני:"עכשיו תכתוב באיזה רחוב"
ערבי:"לא יודע אין לנו רחובות"
אני:"אז מספר בית?"
ערבי:"אין לנו גם מספר בית"
עברו להם 100 אנשים (כן זה קרה בסוף.) ואז הייתי מול הפקידה והיא אמרה מצטערת לא יכולה לקחת עותק של הת.ז. של ההורים שלך אני צריכה תמקורי. אז אמרתי לה בבקשה אני פה מתשע באתי מבת חפר במיוחד. לבסוף אחרי מסע שיכנועים ארוך היא הסכימה. ואז היא ראתה את התמונות. עם הראש החתוך. וזה היה הקש ששבר את גב הגמל.
היא אמרה לי תוציא תמונה נורמלית ותחזור. הלכתי להוציא תמונה נורמלית בחנות ליד וחזרתי. והנה קיבלתי לידיי את אותה התעודה הגנוזה.
ואז כפרס הלכתי לאכול המבונגר במקדוננדס (המבונגר שמופיע במערכה הראושנה מופיע גם בהמשך!) כמובן שכבר באותו רגע רותם כבר היה בטח בבצפר. השעה הייתה 12 בערך לקחתי תאוטובוס לבצפר. יענו לקיבוץ.
כמובן שישנתי כל היום לפני זה בגלל שהייתי במסיבה של דברת אז לא ממש ישנתי בלילה והייתי עייף טילים אז הלכתי לישון באוטובוס כשהתעוררתי מצאתי את עצמי איך לא... בנתניה עיר האופל. כנראה שיש כוחות אפלים שמונעים ממך לצאת ממנה.
אז כבר לא היה לי כוח לכלום. הייתי כבר מת מסטול מת כי בדיוק התעוררתי. אז לקחתי אוטובוס הביתה. וזהו. הגעתי הביתה אחרי מסע ארוך ומפרך. עם תעודת זהות. המבונגר בבטן. והרבה נחת.
אחחחחחח נתניה.
חרא מקום. חח.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
