אז הנה אני עכשיו. בזמן האחרון יוצא לי לחשוב הרבה על החיים ועל האנשים שסובבים אותי. מתחיל לשאול שאלות להתהות.
והיה לי מין דחף עז להחזיר את הבלוג הפעם אני ישמור עליו יותר בשקט. ולא ישים יותר מדי פרטים על עצמי.
נ.ב. אם תראו פוסט עם משפט אחד ותשאלו את עצמכם מה לעזאזל תדעו שפשוט חשבתי על המשפט הזה. ולמשפט הזה כנראה יש סמליות יותר עמוקה.
אני הולך לשים פה יצירות שלי מכל הסוגים והגוונים. אז שיהיה לי בהצלחה.
כמה אירוני שאני יפתח בלוג בולנטיין
הכאב נגמר \ Ofailius
הוא חזר הביתה עם עיניים דומעות. הוא לא האמין שזה קרה אמא שלו הכינה לו ארוחת צהריים שכבר הייתה על השולחן. הוא לא היה רעב. המחשבות של היו במקום אחר.
הוא התיישב מול המחשב והקשיב למוזיקה בעיקר ללהקה האהובה עליו 30 Seconds to mars. לפעמים הוא חשב לעצמו שהשירים שלהם מספרים ממש את סיפור חייו. על הקשיים שלו.
הוא ישב שם כמה שעות. בלי ששם לב הגיע הערב. הוא חשב לעצמו שאולי טלוויזיה תסיח את דעתו. הוא פתח את הטלוויזיה, הופיע אותו קריין החדשות המשעמם שעוד פעם מספר שנפל קאסם, עוד פעם רצחו מישהו בעולם התחתון שיש מאות אלפי ילדים מתחת לקו העוני. הוא התחיל לאבד עניין. במהרה איבד את הריכוז והלך לנגן. בציפייה שאולי נגינה תרגיע אותו. הוא ניגן אבל נראה שזה השפיע לרעה. הוא הרגיש כל כך רע תוך כדי שהוא מנגן את סונטה לאור הירח של בטהובן. ואחרי חמש דקות הוא נשבר והפסיק לנגן.
הוא שכב במיטה וניסה לישון. במקום לישון הוא נזכר בכל הרגעים שלהם יחד. הוא הרגיש את הכאב כמו סכין חדה בגבו. הוא ידע שהכאב הוא רק הוכחה שהוא חי. המשפט הדהד לו בראש. במשך שעות ארוכות. הוא שמע קולות שאומרים לו את זה והקירות מתחילים להיסגר הוא לא ידע אם הוא בסיוט או שהוא השתגע הוא פתח את העיניים שכולו מזיע וידע שזה רק חלום.
הוא לקח את האקדח של אבא שלו. אמר לעצמו: "הכאב הוא רק הוכחה שאני חי לא?".
השעה הייתה קרוב לארבע לפנות בוקר הוא שר לעצמו את 4AM FOREVER.
4AM FOREVER\Lostprophets
Why don't you hear me when I'm calling out to you (to you)
Why don't you listen when I try to make it through (to you)
Goodbye, goodbye
Goodbye, you never know
Hold a little tighter
זה היה השיר שלהם.
ואז.
כמו ביום ההוא.
רק שהפעם הכאב נגמר.
הערת המחבר:
אין לי שום רצון להתאבד.
חשבתי שזה יהיה סיפור יפה.
הסיפור נכתב בכתב יד בארבע בלילה. עם הרבה דמעות.
אה וזה הסיפור הראשון שלי D:
הארות הערות. יתקבלו בברכה
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
