אי שם בשנות ה-70 במדינה חביבה ששמה אנגליה, גר ילד בשם ברוך מקלארן (שהוא הבן של הזאת מהפרסומת).
יום אחד באו אליו חברים הביתה, אחד היה היפראקטיבי, כן הוא היה היפראקטיבי, אבל גם השם שלו היה גם היפראקטיבי. ובכללי כולם קראו לו היפ (זה לא שכולם קראו לו ככה סתם אין לי כוח להקליד כל פעם היפראקטיבי XDD)
ו-דהו (מבטאים את זה DA-HU). שהוא היה ילד אוטיסט, שידע רק להגיד את השם שלו ולעשות קולות מוזרים. (מוכר מאיפה שהוא?!)
לאבא של ברוך (כן כן ההוא מהפרסומת), היה אולפן הקלטות בבית. יום אחד התגנבו השלושה לחדר ההקלטות. היה שם גיטרה, בס ותופים. היפ תפס את מקומו על התופים. והתחיל פשוט לדפוק על כל התופים מהר, ברוך, תפס את מקומו על הגיטרה, ודהו עם הבס. מה לעשות הוא היה יותר איטי.
ברוך ידע שלוש אקורדים בגיטרה והתחיל לנגן אותם בלי סוף עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. דהו סתם חירבש דברים לא קשורים על הבס והיפ פשוט דפק על התופים בצורה רנדומלית ומהירה. בגלל שלהיפ היה קשה גם לשיר וגם לתופף מהר, ודהו לא ממש ידע לדבר הם החליטו שברוך ישיר. ושדהו יעשה קולות, בכל זאת הוא מתאמן על זה שנים.
הם חירבשו וחירבשו באותם שלוש האקורדים עד עצם היום הזה.
בקיצור פאנק זה גרוע XD
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
