סיפור ט"ה.

אני מאוד שמחה שאתם אוהבים את הסיפור. יאייי!! :]

לפרק 4:

כבר עבר שבוע מאז שסיפרתי לשוהם. היא פשוט לא רצתה לדבר איתי, ובצדק. פתאום נזכרתי שלא הבאתי לטום את הפלאפון שלי. אבל הוא יוכל למצוא אותי לפי השם. לפחות ככה אני מקווה. בשבוע האחרון המצברוח שלי היה יותר דכאוני מתמיד, ושוהם התרחקה משאר החברות שלה. מדי פעם שלחתי לה הודעה באייסי או ניסיתי להתקשר אליה, אבל היא לא ענתה. כל פעם שראיתי אותה בוכה, הרגשתי שאלפי סכינים נתקעים לי בגב. כלכך התגעגעתי אליה, אבל שנאתי את עצמי על זה שפחדתי לאבד אותו אם אני יבקש סליחה.

                                                ********

ישבתי בחדר שלי על המיטה, מנסה לעשות את הש"ב, אבל המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים.

"Runing troughe the monsoon", נשמע צלצול הפלאפון שלי. זאת הייתה שוהם.

"הלו" אמרתי כשחיוך התפשט על פניי.

"תפתחי, אני למטה" היא אמרה וניתקה.

ירדתי במהירות למטה.

פתחתי את הדלת, היא עמדה שם בגשם, רטובה ורועדת מקור.

"בואי, תעלי, אני יכין לנו שוקו" אמרתי והלכתי למטבח, ריחמתי עליה. היה פשוט מבול בחוץ.

הכנתי לנו שני ספלים גדולים של שוקו עם קצפת, כמו שהיא אוהבת, וצלחת עם עוגיות שוקולד.

עליתי לחדר שלי ונכנסתי, היא ישבה על המיטה, עדיין רועדת.

שמתי בנתיים את השוקו והעוגיות על השולחן הקטן שעמד ליד המיטה.

"רוצה להחליף בגדים?" שאלתי.

"לא, לא צריך." היא התביישה ממני. כנראה שזה פגע בה הרבה יותר ממה שחשבתי.

"אני לא שואלת אותך." אמרתי בהחלטיות. ישר הוצאתי מהארון מגבת ובגדי בית, ודחפתי לה אותם לידיים. היא נכנסה לחדר האמבטיה הקטן שבחדרי.

לגמתי קצת מהשוקו שלי, חייכתי. משהו בי הרגיש שהיא באה לבקש סליחה.

היא יצאה והביאה לי את הבגדים הרטובים. שמתי אותם קרוב למפזר חום כדי שיתייבשו.

היא לקחה את הספל שלה והתיישבה בכיסא המחשב ממולי. היא לגמה באיטיות מהשוקו.

"באתי לבקש סליחה, כי אני יודעת שזכותך להיות עם מי שבא לך. גם אם אני מאוהבת בו.

ובאתי לספר לך שהתגברתי על טום!" היא צעקה את המשפט האחרון בשמחה.

"אז, נממ, הסליחה שלך מתקבלת!" צעקתי וקפצתי עליה לחיבוק.

התחבקנו חיבוק ארוך, שנמשך דקות ארוכות.