 כינוי:
בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2009
רשימת הסבל של הנקבות.
אתמול, כהרגלי, מרטתי גבות ועשיתי שפם. בעודי מנסה להסיר את שכבת השעווה הצהובה שדבוקה כל כך חזק לשפה העליונה שלי שעולות בראשי מחשבות אובדניות (כן, יש שיטה כזאת, לא נעימה בעליל אך יעילה ביותר להסרת שפם. סוג של שעווה שמכילה שרף עצים או שקר כלשהו שמשתמשים בה בלי נייר, פשוט ככה. וזה כואב כמו הגיהנום.) הרהרתי בכל הדברים הכואבים (מאוד) שאני עוברת בחיי היום-יום שלי אותם אני צריכה לעשות רק בגלל שנולדתי נקבה. אני מניחה שיהיו כאלה שיגידו שאני לא חייבת לעשות שום דבר, הלוא כל מה שאישה עושה הוא בשביל למצוא חן בעיני הזכר הפרימיטיבי וזוהי דרך חיים שוביניסטית שחייבת להיפסק. אז זהו שאני לא מכאיבה לעצמי כדי למצוא חן בעיני מישהו (פשוט כי אני לא יוצאת מהבית מספיק כדי שגברים באמת יוכלו להתרכז בפלומה שיש לי על השפה, ובי"ס זה לא נחשב, הבנים בכיתה שלי מפליצים על עצמם כל הזמן אז בעיניהם אני צריכה למצוא חן? עדיף להיות לסבית. הערה- אני בכיתה י"ב, מופת. יעני מחוננים. הם בהחלט מחוננים. מחוננים בהפרשות למינהן). אני מכאיבה לעצמי בעיקר בגלל שאני לא רוצה להראות כמו ערבייה במקרה הטוב, כגרוזינית במקרה הסביר או כיורשת של עמיר פרץ במקרה הנורא מכל, מה שאומר שאני אאבד את כל יכולות האנגלית שלי ותאי המוח שלי יעלו השמיימה. לא שאני מזלזלת בעמיר פרץ. טוב, נו, אני כן מזלזלת בעמיר פרץ. הוא מטומטם!
*יצאתי עכשיו מהמקלחת (יאפ, אני לא כותבת פוסטים ברצף, לפעמים יש ימים של הפסקה) ובמקלחת חשבתי על רעיון נפלא (ועצוב) לפוסט שאני בטוחה שהרבה נקבות יזדהו איתו והרבה זכרים ילמדו ממנו, על כל הדברים הקטנים שבנים (ואני אומרת בנים ולא גברים כי, טוב, מהסיבה הברורה, לא?) עושים ו/או אומרים שגורמים לי לשנוא אותם ולתכנן התנקשויות בחייהם, אם למישהי יש זכרונות של מעשה שבן עשה ובכך גרם לה לרצות להביא לו בעיטה מסובבת ישר לאזור הרגיש כדי שישרוק בכל פעם שהוא נושם מוזמנת לשתף אותי ואני אשלב את זה בפוסט שיהיה סוג של "בנות 101" כלומר, מבוא.*
אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת (והיא באמת ארוכה, אני מתפלאת מיכולות החפירה שלי.) נתחיל את רשימת כל הדברים הכואבים והמעצבנים בחייהן של בנות.
1. מחזור. פותח את הרשימה ביג טיים, הוא המאסט בכל רשימה השייכת לסוגה. ה-סיוט של כל בחורה ולמעשה גם של הרבה גברים שמושפעים ממנו. כאבי בטן, גב, שרירים, בחילות ורצון עז להשמיד כל יצור חי. ואני אצטט את אבי נוסבאום הדגול: "בפרסומות לתחבושות מראים בנות שמחות וקופצניות ולי יש בבית את אייכמן". כשאני בתקופה "השמחה" שלי אני עצבנית ועלולה לנשוך. באמת.
2. הסרת שיער. אני בחורה די פמיניסטית ואני דורשת שוויון! גם גברים צריכים להוריד שפם וזקן עם שעווה ולהשתמש באפילטור כדי להוריד שיער מהרגליים. אני דורשת אסטטיקה מכל המינים והזנים. בשבילי הסרת שפם זה הכי כואב. אני בוכה, מתעטשת וצווחת תוך כדי האינקוויזיציה הזו ואני מייחלת שאלוהים יקח את חיי. כן, עד כדי כך זה כואב לי. 
3. עקבים. זה יפה, אלגנטי וסקסי. אבל בואנה, עד שלומדים ללכת ומתרגלים, וסלחו לי על הביטוי, זה כואב אחושרמוטה. עד שהתרגלתי הרגליים שלי היו מתנפחות מרוב בועות (והבנות יבינו) ואחרי שהסרתי את הנעל לא יכולתי לדרוך על כריות הרגליים. עכשיו אני בסדר, התרגלתי, והבנים שצחקו עליי כשהלכתי עקום- עכשיו אני יותר גבוהה מכם, תאכלו ת'לב.
4. טיפולי פנים. אני יודעת שגם בנים עוברים את זה אבל הם פונים לכיוון הזה רק במקרים קיצוניים. בנות לא. למי שלא יודע, בטיפול פנים מסירים את כל הרעלים והשחורים מהעור בדרכים אלימות. זה פשוט כואב ואין לי מה להוסיף מעבר.
5. שבירת ציפורן. או לחלופין כשהציפורן עושה 180. קורה לי לפעמים, כשאני מגרדת את הרגל דרך הג'ינס. וכשזה קורה, או-מיי-גוד. מיד עולות לי דמעות בעיניים ואני מחזיקה את האצבע כאילו הייתה גופה של אהוב. אאוץ'.
רשימה על קצה המזלג, אני יודעת. התמקדתי בדברים הכי כואבים בשבילי, אם פיספסתי משהו כואב אחר אל תתביישו להגיד.
הערה: הרשימה נכתבה כשהיא מתבססת על דעתי בלבד. אם יש בנות שלא מסכימות איתי, כל הכבוד לכן אם אתן מצליחות לעמוד בדברים האלה. אם ישנם בנים שלא מסכימים איתי- צאו כבר מהארון.
*מתחילה לחשוב על הפוסט הבא*
-אוקיי, עכשיו קראתי בבלוג אחד פוסט נורא נורא עצוב. אני מתחילה להיות מובכת מכך שאני לא כמו האחרים, שממררים בבכי על החיים העגומים שלהם, וזה לא נאמר בציניות. לא נעים לי שאותם אנשים "עמוקים" יכנסו אליי לבלוג ויראו שהטקסטים שלי לא מספיק אומנותיים, שהם פשוט לא מספיק ואז יחשבו שאני מאותן הטמבליות שכותבות שטויות רק בשביל להרוויח כניסות ותגובות, אבל אני לא כזאת. כמובן שתגובות וכניסות זה חלק מהעניין כי הרי פתחתי בלוג, אם לא הייתי רוצה תגובות הייתי כותבת במחברת אישית, אבל אני לא טמבלית. אני חכמה, חכמה מרוב האנשים שאני מכירה, אז למה יש לי רגשות נחיתות? לא נעים לי שאני כותבת שטויות שכאלה בעוד אחרים סובלים. לא נעים לי שאחרים סובלים ואני לא. ועצב של אנשים אחרים מעציב אותי. כמובן שזו הייתה החלטה שלי לכתוב פוסטים אופטימיים ומשעשעים, ואני יכולה לכתוב פוסטים דיכאוניים על כמה שהחיים שלי בזבל וכבר כתבתי מספיק כאלה. אני מנסה להיות אופטימית ועצב של אחרים פשוט קוטל לי את האופטימיות, הוא גורם לי לרצות לחזור לבולשיט העמוק והנוגה שהייתי כותבת לפני שנה.
עזבו שטויות, אני לא חוזרת להיות "עמוקה" כי זה פשוט לא כיף. ואנשים לא יודעים איך להגיב. וזה לא כיף, כבר אמרתי? אף אחד לא יגרום לי רגשות נחיתות. זהו, התגברתי. ממשיכים הלאה.-
אני חייבת לשתף במספר הארות שהיו לי ב24 שעות האחרונות (יאפ, הפוסט נכתב אתמול).
ככה, ראיתי פרסומות לסרט "שוב 17" או משהו בסגנון ובפרסומת הופיעה תמונה של זאק אפרון. HOT. וזאת לא פרסומת להוט, זאק ממש ממש חתיך. אוי זק, בבת עיניי.
rawrr
אם בסרט הזה עיסקינן אז אני חייבת להזכיר את מתיו פרי. הוא כזה מקסים. אני יודעת שזאת גרנדופיליה מצידי אבל הייתי מתחתנת איתו. ולא בשביל הכסף 
צ'נדלר אהובי.
וההארה הגרנדופילית האחרונה היא רוברט ד. ג'וניור. אז מה אם הוא קצת זקן? הוא עדיין עושה לי את זה 
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
