http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330לא, אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר עמוק.heCopyright 2026 AVita. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/30/13/52/521330/misc/15537029.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11633062<div align="right" dir="rtl">אתמול, כהרגלי נכנסתי ל100 אף אם כדי להתעדכן בשירים החדשים שיצאו (הפלייליסט שלי נורא מוזנח, אני שומעת כבר כמה שנים את אותם השירים של החיפושיות, 3 דלתות למטה, להקות רוק נוספות ותוספת האחרונה לרשימה היא גבירתנו הנאווה, הלא היה הגאגא) ואחרי כמה צווחות של גסטין ביברים למינהם שמעת צווחות אשר השכל הישר ישייך לקטגוריית ה"חתול בתקופת יחום נקלע לתוך מתקן של מכוניות מתנגשות" מיהרתי לחלון כדי להגיע לשורש הבעיה ולגרש את החתול הסורר אך לא היו שם חתולים. וגם לא מכוניות. רק ילדים דתיים עליזים. ואז נפל לי האסימון, האימה הווקאלית הזו בוקעת מרמקוליי. מסכנים, הם התרגלו למוסיקה איכותית וקולות כאלה יכולים לגרום להם לחלות. למרבה ההפתעה הייתה זו אבריל לוין, יקירתי, שגרמה עוול נוראי לעור התוף שלי. ואני אוהבת את אבריל. בתקופה בה הייתי פריקית-לייט הייתי מקשיבה לה בלי הפסקה ועדיין יש בליבי פינה חמה לשיר "When you're gone". אבל אבויה, מה נהיה? לא חשבתי שפרידה מהבעל יכולה לגרום השפעה שכזה. אני מזילה דמעה.סיימתי את ההתייפחות ולחצתי על נקסט. כעבור מספר שירים שוב שמעתי שיר עם ווקאלס שבסטטוס קוו החברתי אמורים לבקוע מתו</div>Sun, 07 Mar 2010 11:48:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11633062http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11633062http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11621007<div align="right" dir="rtl">משנכנס... אאאדר... מרבים מרבים בשמחה!אביב. מה שאומר- מצב רוח עילאי.התקופה הזו משמחת אותי לא בגלל סיבה מיוחדת אלא בגלל העובדה הפשוטה שהיא מסיימת רשמית תקופה אפורה.בא לי לשיר ולפזז ברחובות (אני לא עושה את זה כי זה מסוכן, ילדים כל הזמן מפוצצים נפצים בחוץ, מה זה? מי חינך אותך ככה? בושה וכלימה )!הספירה שלי ממשיכה, 30 יום למומולדת. אמא הבטיח חגיגת שופינג גרנדיוזית, ווהו!ההקדמה שלה הייתה היום, לקחתי את סבתא למשביר לצרכן ומדדתי נעליים די כעורות. ולפתע המורה שלי לחיבור, די כעורה בפני עצמה, צצה משום מקום.הרשו לי לספר לכם על המורה שלי לחיבור,היא משוגעת.על כל הראש,קוקו!היא גם מדברת מוזר, בלי סימני פיסוק ומשלבת את המושג "ותו לא" בסוף כל משפט. חוששתני שהיא לא מבינה את המשמעות של הביטוי."אתם! חיבור! דוגמאאאאאווותת! אל תתעסקו איתי, אני 35 שנה מורה, אני מכירה אתכם! מבנה! אבא שלי חולה! ותו לא!"אה, כן, אז פגשתי אותה. ותו לא!בסוף לא קניתי נעליים, באופן כללי באשקלון אין חנויות נעליים טובות. פה ושם כמה מותגים מקומיים של נעליים לא איכותיות.אני אסרוק לי כבר את ת"א.א-בל, ביום שישי הקרוב אני מתכננת -מחככת ידיי-</div>Mon, 01 Mar 2010 17:56:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11621007http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11621007http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11606256<div align="right" dir="rtl">אני מודה, הבלוג הוזנח קלות.וכרגיל יש לי תירוצים מצויינים לכך:-שתי ההתמכרויות האחרונות שלי (צ'אק ומשחק ביליארד ברשת).-מבחן במתמטיקה.ובכן, עידכונים משוגעים!את רשימת העידכונים אתחיל בדקת דומייה לזכר הירך השמאלית שלי שעלתה לגן עדן לירכיים כאשר נתנגש בה בחור גדול בעת משחק כדורגל בשיעור ספורט. תשמעו, הבנים בכיתה שלי אומנם מופ"תניקים ופיזיקאים אבל כשהם מקבלים כדור האינציליגנציה שלהם מתחילה ברגרסיה עד לתקופה בה אבות אבותיהם צדו ממוטות מחמד והיו להם משפטי פיק אפ הגיוניים. (אני יכולה להמשיך עם הדימויים הפרה-היסטוריים כל הלילה). האינטיליגנציה שלהם מיתדרדת כ"כ שהם אפילו לא היו מבינים את המשפטים האחרונים שנכתבו פה! מתדרדרת יותר מהר מתהילתו של מודח מהאח הגדול! טובעת במיץ התאים האפורים שנוצר בתחתית מוחם ממש כמו הטיטאניק וההגיון הוא ליאונרדו דיקפריו. הנקודה הובהרה? כואב לי.[הערת שוליים ארוכה:יש שלושה דברים שתמיד מתקיימים, אקסיומות:-תמיד יש לי מבחן במתמטיקה/פיסיקה/כימיה (למרות שסיימתי כימיה).-תמיד כואב לי משהו.-אני תמיד מנשנשת.]החלטתי לא להגיע השנה בפורים לביה"ס. הסיבה העיקרית היא שאין לי רעיון לתחפושת</div>Mon, 22 Feb 2010 18:29:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11606256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11606256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11598153<div align="right" dir="rtl">לא קורה הרבה. בכלל לא.גם לחשוב יותר מידי אני מתעצלת.אני עסוקה עכשיו בלצעוק קללות לעבר סבתא שלי כזו מכנה אותי זונה וצועקת בקול שמרעיד את הקירות לעברי.אני יודעת שאנשים זקנים אמורים לעורר אמפתיה.כי הם חלשים, חסרי אונים ומסכנים.סבתא שלי פשוט בורה. כן, בעיקר בורה.ורודנית.יכולה להחליף את אחמדינאג'אד בקלות.כשהיא רואה תוכנית זו או אחרת, והיא רואה תוכניות כאלה ואחרות במשך כל השעות בהן היא ערה, היא אוסרת דיבורים. כלומר השחלות מילים. כשאמא שלי נכנסת לחדר להגיד לי מילה סבתא נותנת צעקה מחרידה. לפעמים אני צועקת עליה בחזרה, בד"כ לא. אין לי אנרגיות אליה. אני יודעת שההורים שלה לא התחייסו אליה ולא לימדו אותה להיות בן אדם. עיזבו, אני שונאת אנשים זקנים. בעצם, אני רוצה לחדד את הנקודה הזאת. אני שונאת את אותם האנשים הזקנים שחושבים שכל העולם מגיע להם רק מעצם היותם זקנים. ובעצם, זקנתם פותרת אותם מכל הדברים הרעים אותם עשו בצעירותם.סבתא שלי מעולם לא הייתה בן אדם טוב, היא הביאה את אמא שלי להתמוטטות. ועכשיו אמא שלי סמרטוט.אני שונאת את האישה הזו.וכן, היא חיה כבר יותר מידי.לפעמים מתחשק לי לבעוט בה, ישר לראש. אבל אני</div>Thu, 18 Feb 2010 20:09:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11598153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11598153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11590104<div align="right" dir="rtl">"מי רוצה יין?""אני. תמזגי לי חמש כוסות""O.O""מה? אני ממש אוהבת יין...""אני שונא את הפיאט פונטו הזאת!"-סושי נחבט בשמשת הפיאט.-בציטוטים אלה אפשר בהחלט לסכם את מסיבת יום ההולדת של חברתי.אכלתי סושי בפעם השנייה בחיי ולשם שינוי הוא היה בסדר, בפעם הקודמת שטעמתי היה לו טעם של סוליית נעל (זאת הנחה, אני לא באמת טעמתי סולייה של נעל).בין היתר אכלתי שם בשר, נהניתי ממרטיני (מסתבר שיש בו אחוז אלכוהול די משוגע!) ואפילו פיזזתי לי עם קטין.אחלה קטין דווקא, רקד פעם סלוניים מה שגרם לו להניף אותי כאילו הייתי סמרטוט בפיו של גור כלבים שובב. מה שגרם לי כמובן, זקנה שכמותי, להשמיע *קלאק* ו*קליק* מהגב ומהצוואר. בסוף נשברתי *תרתי משמע* והלכתי לנוח עם הנרגילה והקומבינציה המעולה של מנטה ואבטיח. ניסיתי גם ללמוד להוציא עיגולים... כאילו, הצלחתי פה ושם אבל זה לא בגלל שאני לא יוצלחת, זה בגלל הרוח. והנרגילה, נו.מטילדה פיתחה רעיון חדש של פוסטים, משהו אינראקיטיבי.רציתי לעשות פוסט בהשראתה, באמת שרציתי, אפילו התחלתי אותו. זה היה אמור להיות הפוסט הזה. אבל אז חליתי. בעצלנותויזיס.אז הנה התחלת הפוסט שלמעשה בסדר כרונולוגי אמור להי</div>Sun, 14 Feb 2010 19:06:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11590104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11590104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11581874<div align="right" dir="rtl">הגעתי לנקודת הייאוש שלי.אני אחרי שעתיים וחצי בהם ישבתי על תרגיל בפיסיקה וכשלתי במשימתי. תדרים, ארורים תהיו!מספר עדכונים:בד"כ אני לא משקרת. מידי פעם שקרים לבנים פה ושם. מעתה ואילך אני מחליטה להפסיק עם כל סוג של שקרים לאלתר.כי בסופו של דבר הם באים מאחור ונושכים אותי באחוריים.לפעמים קורה, לגמרי לא בכוונה, שאני מתעלצת להתעורר לביה"ס (ולזכותי ייאמר שאני צריכה להתעורר יותר מידי מוקדם בגלל ההסעה בעד שילדים אחרי מהכיתה שלי מתעוררים כשאני כבר בבי"ס) ואז אני מתחילה לכחכח מעט, להסניף את האוויר בקטנה, לכוון לעצמי למצח פרוז'קטור והכל במטרה לגרום לאמא שלי להאמין שיש בי שמץ של מחלה שיכולה להתפתח מכאן עד להודעה חדשה מה שיהפוך אותי למדבקת ואז אני אדביק את כל בנות הבית ואוי ואבוי לי. מה שמוביל ל... הברזה זו מילה גדולה מידי... הדבר מוביל להימנעות מהגעה לשטח ביה"ס. אממא באותו יום אני הכיחכוח הופך לשיעול וכבר אי אפשר להסניף את האוויר בגלל הגודש באף! אומללים הם חיי! מה שמוביל בסופו של דבר למחלה מדבקת המדביקה את כל הבית. האחוריים שלי לא מספיק נשוכים כנראה כי אני מחוייבת להגיע לביה"ס יום למחרת ושם מצבי מחמיר!</div>Wed, 10 Feb 2010 19:13:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11581874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11581874http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11577716<div align="right" dir="rtl">אני גולשת באינרנט תוך כדי לגימת תה ולפתע התגלתה בפניי ידיעה רכילותית מפתיעה.הקדמה לעניין:בשנה שעברה חברה שלי עבדה באיזה חברת כוח אדם לעובדים זרים (אל תשאלו).היא הביאה אותי להתלמדות שם, להתקשר לחקלאים ולשאול אם הם צריכים עובדים זרים.את ההתלמדות העביר אחד הסוכנים של החברה (זה שאשכרה נוסע לבית של החקלאים וחופר להם על עובדים זרים) ועוד פרחה, טלמרקטינגית מומחית כביכול.העבודה לא הייתה משהו, חברה שלי התפטרה גם כן.אחרי כמה ימים חברה שלי שלחה לי תמונה של הפרחה."קלטי, זאתי הייתה בדוגמניות!"סוף הקדמה.עכשיו גיליתי שאותה אחת מהדוגמניות, זאת שהדריכה אותי להתקשר לחקלאים ולאנוס אותם מנטלית, עכשיו מתחתנת עם נירו לוי. יעני גיסנו. איזה קטע</div>Mon, 08 Feb 2010 18:06:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11577716http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11577716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11573661<div align="right" dir="rtl">ביום שישי חברה שלי חוגגת שש-עשרה מתוק והיא עורכת מסיבה בביתה וכמובן, אני מוזמנת.אני מתלבטת אם ללכת או להישאר בבית לצפות בארץ נהדרת. בגלל שאני לא בטוחה אני אפרט את את הפרו'ס נ' קונ'ס ואחליט בסופו מה לעשות.בעד:נ"צ- היא גרה קרוב אליי, למעשה היחידה מבין חבריי שגרה במרחק אותו אני מסכימה לעשות ברגל.היא זולה- כאילו לא היא עצמה אלא המסיבה, כלומר דמי הכניסה. כיום כדי לממן אפילו מסיבת יום הולדת צריך לדרוש מאנשים סכום סימלי. ובכן, מצבנו קשה. תרומות יתקבלו בברכה. ובכן, היא דורשת סכום מינימאלי ומכירי האלכוהול עלו אז צריך לנצל את הרגע.ארץ נהדרת לא באמת כזאת מצחיקה- אבוי! אני שוחטת פה פרה קדושה! אבל בואו נגיד דוגרי, הם לא כ-אלה מצחיקים. הם מעלים גיחוך. אבל גם חתול שמתנגש בקיר מעלה גיחוך. והיוטיוב רווי בחתולים שלומיאליים.חוסר החיים שלי- לא יצאתי מתחילת החורף. כן, בגלל שאני גרה רחוק וכן בגלל שקר לי... בקיצור, אני צריכה לצאת. נמאס לי כבר לראות את הפרצופים הירוקים של אמא וסבתא ולשמוע את הקולות שלהן. בע.נגד:בוהו- בגלל שזה יומולדת סוויט סיקסטין הוא יהיה מפוצץ בחברותיה הצווחניות אך הקשוחות של חברתי. היא דוו</div>Sat, 06 Feb 2010 17:51:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11573661http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11573661http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11568314<div align="right" dir="rtl">הרבה פעמים, במיוחד בתקופה האחרונה, יוצא לי להרהר בחוסר האנושיות של החברה שלנו המתיימרת להיות חברה תקינה והוגנת. תקינה? על זה יש לי הרבה להגיד. החברה שלנו רחוקה מלהיות תקינה. חברה תקינה זה כאשר אדם לא שונא את רעהו בגלל דתו, בגלל צבע עורו, בגלל צורת הדיבור שלו ובגלל מוצאו.לא מזמן ניהלתי שיחה עם חברה שלי והיא אמרה לי שאסור להצליב אצבעות כי זה מסמל את הצלב. צורת המחשבה שלה עניינה אותי כי בסה"כ היא בחורה פיקחית.שאלתי אותי, הרי את יהודייה ואת לא מאמינה בנצרות, אם תצליבי אצבעות ותיצרי כביכול צלב זה יערער איכשהו את אמונתך? האם זה יעיד על כך שהפכת לנוצריה? הרי אנחנו משתמשים בתאריך הנוצרי, שמקורו ידוע לכולם, האם זה מעיד על כך שאנחנו חוטאים?ואז היא אמרה שזה צלב, וזה מגעיל ואסור.ובכן, צלב זה בסך הכל סמל. סמל של דת. אמרתי לה שצריך לכבד אותו כי בשביל אנשים אחרים הוא בעל חשיבות.שונאים פה כל מה ששונה, כל מה שלא שייך ואז מתפלאים על כך שהשונה לא מחזיר להם אהבה.חברה תקינה זה כאשר מכבדים יכולות של אנשים ולא את הקשרים שלהם. הדוגמא הכי טובה שאני יכולה לתת במקרה הזה הוא הדוגמא של אמא שלי. יש לה תואר שני בספר</div>Thu, 04 Feb 2010 12:07:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11568314http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11568314http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11565219<div align="right" dir="rtl">אני מודיעה בזאת כי מיציתי לגמרי את הפייסבוק.במקום הבהייה הבלתי פוסקת בעמוד הבית של הפייסבוק (ולא קורה בו כלום מלבד השמות המצחיקים של הקבוצות) ראיתי את ערוץ ההיסטוריה (אחד הערוצים האהובים עליי.) ובו היה פרק על מבצע ואלקירי. לא היה לא מושג שהיה מבצע כזה במציאות, בעקבות התוכנית גלשתי קצת בויקיפדיה והרחבתי אופקיי. לאחר מכן שטפתי כלים (!!) למשמע השיר הללויה. (הו, הללויה בהחלט).השיר הזה מושמע כרגע ברקע ואני במצב רוח רומנטי, לשם שינוי אין לי הארות והגיגים שנונים, הפעם אני רוצה פשוט ליישר את קו המחשבה שלי עם המנגינה המרגיעה ולקול של הזמרת שעשתה קאבר יפייפה לשיר. אני מדמיינת שאני נמצאת עכשיו בשדה רחב ידיים, ירוק, רוח נושבת בחוזקה והכל רגוע כל כך ושליו וברקע הסבתא המשוגעת שלי צועקת משפטים רנדומליים על פדופילים.פוסט קצר, אני יודעת, ככה זה כשהראש ריק.לכו תשמעו את השיר.הייתי צריכה לאזן את הרחבת האופקים שלי היום באמצעות קצת ג'אנק אז ראיתי תוכנית על קורותיה של איימי ויינהאוס ותכף אלך לראות הרווק. (מה? מותר לי? האופקים שלי התרחבו יתרה היום).ציטוטיישן מהיום:"יבגני, יש לך שערות בגב""לכולם יש שיערות בגב"</div>Tue, 02 Feb 2010 19:59:00 +0200vita1992@hotmail.com (AVita)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=521330&blogcode=11565219http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=521330&blog=11565219