כן,נעלמתי.להרבה זמן נעלמתי.

גם אמרתי שאני סוגרת והולכת,אבל אני לא שוכחת לרגע שיש לי גם מקום מפלט.

כרגע אני לא מחפשת לברוח,אני מחפשת לפרוק קצת מהתקופה האחרונה.

4 שנים טמונות בבלוג הזה ואני לא מוכנה לוותר עליהן כאילו הן כלום אז אני כותבת מידי פעם,באה והולכת כמו כפוית טובה.

מותר לי.ממש מותר לי ואפילו מומלץ לי.

אז אני כרגע חושבת על העתיד של כולם.

כרגע הראש שלי עסוק בלמצוא גן חדש לשי-לי שהוא לא גן עירייה כי אני לא הכי מאמינה בשיטת ה-חינוך חובה חינם שיצאה ממש לאחורה.

בעיר מגורינו אין גנים פרטיים ושלא נדבר על גנים המיועדים ובנויים לאותה הכמות של הילדים שיועדו לגן חינמי (עוד לא סגור מה יותר טוב שהם היו בתשלום או שחינם) אבל גם אין אני לא אתלונן כי בעיר מגורינו הגנים מאז ומתמיד היו חינמים אבל מיועדים לילדים גדולים יותר.

אז שי-לי השנה הולכת לגן פרטי אחר כי בגן הקודם שלה הגננת לקחה קטנטנים כך ששי-לי הגדולה אז מצאתי לה גן שתואם את הצרכים שלה ושלנו.

אחר כך התכנון הוא למצוא עבודה הקרובה לגן החדש של שי-לי הנמצא בעיר אחרת מהגן הקודם שלה.

עזבתי את העבודה הקודמת כי היא רחוקה מאוד ולא מתאימה לי גם מבחינת התנאים והעברתי את עצמי לעיר הסמוכה.

נרשמתי לסמסטר א' אחרי שהורדתי הילוך ואמרתי לעצמי שאני הולכת קצת יותר לאט אבל על בטוח.

אני גם מתלבטת לגבי העתיד שלאחר התואר.

כידוע אימא שלי היא אחות,אחות מוסמכת עם ותק של יותר מ-20 שנה.

אני לא אשקר אבל הכיוון שלי מאז ומתמיד היה דוקטורט בגנטיקה אבל עכשיו כשאני נמצאת ביותר ממחציתו של התואר אני חושבת לפנות איתו לכיוון אחר.

כיוון שפעם לא עניין אותי ולא הייתי בעדו אבל לאט לאט הבנתי שזה יכול להיות מאוד מעניין במיוחד שיש לי כזאת תאווה לכל מה שקשור לגוף האדם.

חשבתי על רפואה אבל אימא שלי אמרה לי שמאוד קשה ואין חיים אז לאט לאט העלתי את נושא האחיות,ההסבה לאחר התואר האקדמאי אמורה להימשך כ-שנתיים (כשבמקור התכנון היה לעשות הסבה להוראת גיל יסודי) ולאחר מכן אני אחות מוסמכת לכל דבר.

אני יכולה לפנות לתחומים רבים בתחום הזה ולהתברג במקצוע מהר מאוד.

אני יודעת שאני יורה באפלה אבל אם לחשוב על זה,הרפואה יותר קורצת לי מאשר ההוראה ונראה שזה גם יותר מתאים לי.

מלמדים הכל זה לא שאני הולכת על עיוור.

אבל גם יש עוד זמן ויש לי עוד זמן להחליט מה לעשות עם עצמי.

גם מה שטוב באחיות שלא רק המשכורת אלא שצריך אותן בכל מקום,בכל העולם וזה ייפתח לי כל כך הרבה דלתות.

אז בחרתי מדעי החיים,למדתי מה שרציתי ומה עכשיו? לאן מפה?

סיימתי כן...אז עכשיו צריך להכניס כסף למשפחה אז החלטתי שאני הולכת למקצוע הרווחי ביותר שקיים היום לאישה וזה אחות.

אני חושבת שזה הכי חכם וגם שזה מעניין אותי אז מה טוב?

אני חושבת שהסלידה שלי מאחיות הייתה אימא שלי,שלא הייתה בבית בכלל אבל מי אמר שבשביל להיות תותחית צריך לוותר על החיים שבחוץ?

בכל אופן,הדלתות והחלונות נפתחים בפני ואני רק צריכה לירות למקום הנכון והמתאים ביותר ומה טוב?

הדבר השלישי,זה בעלי.

הוא נרשם ללימודים אך הפחד שלו להתחיל ולהיכשל יותר מקורץ לי.

אני מבינה אותו כל כך.

אבל אין ברירה,שנינו חייבים להתקדם בחיים שלנו כדי ליצור לעצמנו תא משפחתי ולא לחיות כל החיים על חשבון ההורים.

אני חושבת על קניית דירה,אני חושבת על קניית אוטו חדש,אני חושבת על לימודי המשך ובשביל כל זה צריך עוד ועוד ועוד כסף.

ובלי תואר טוב בידיים אין סיכוי שהחלומות האיל יתגשמו אי פעם.

כן,אני חולמת בגדול ואני יודעת את זה.

אבל אנחנו חייבים לשאוף.

אני חזרתי מאימא שלי חדורת מוטיבציה,אני חייבת להצליח בלימודים ולמען האמת אני מחכה להם בקוצר רוח.

אני רוצה לסיים!

אני רוצה להמשיך הלאה בחיים שלי,אני רוצה עוד שנתיים להתחיל את ההסבה לאחיות.פשוט ככה.רוצה!

הלוואי שהעייפות לא תכריע אותי בסופו של דבר.אנחנו חייבים להצליח.

שנינו,שלושתינו ביחד!

אז היה טוב לפרוק,אני רוצה לחזור לפה עוד חודש ולהגיד שיש לי משהו ביד.שהתחלתי.

לחיות.