יש לי בעיה ממש אבל ממש רצינית עם המילה הזאת או שבעצם התכונה הזאת.

יש לי גיסה (יחידה) קנאית.

אני לא יכולה להצביע על מה בדיוק,אני לא יכולה להגיד במה בדיוק אבל היא שם וזה תמיד מסתובב באוויר.

היא נוטה למצבי רוח ולצערי אני לא יודעת לאכול את זה,אני לא טיפוס של אנשים שמשנים את מצבי רוחם כל שני וחמישי לרוב אני זורקת זין ופשוט ממשיכה הלאה אבל כאן זה שונה כי...ואללה היא גיסתי היחידה.

למדתי לאהוב אותה אחרי שהבנתי שואללה עם החוסר חיבה המופגן שלה כלפיי אין לי כל כך מה לעשות אז אני פשוט אתעלם.

אבל זה מציק,לוקח לה זמן להיפתח ויש לה בעיה רצינית עם זה שהילדה שלי-הבת שלי מעדיפה אותי מאשר אותה.

כן,הילדה שלי נמצאת איתי רוב שעות היום (ברור!! זאת הילדה שלי לעזאזל) אבל כשאני הולכת ויש את האפשרות שאני אקח אותה איתי אז ברור שאני אציע לה לבוא איתי אני לא אשקר לה נכון? 

אני לא יכולה לחיות בלי הבת שלי (שלי)!!

אז כשהילדה שלי בוחרת בי זה ברור מאליו שהיא תבחר בי לא? אני כן מנסה לשכנע אותה להישאר כי היא לא ראתה את דודה הרבה זמן אבל אם זה כרוך בזה שהיא תבכה ותתרגש (מהבחינה הפחות טובה של המילה) אין שום סיבה מצידי לעשות לה את זה במיוחד לא בדבר כזה קטן.

אז גיסתי מקנאה בי-ככה אני מרגישה לפחות שהיא מקנאה בי ואין לי מושג על מה להצביע.

היא מתעלמת ממני,אני צריכה לחזור על כל דבר כמה פעמים וזה פשוט מציק לי שאני צריכה לעשות עליה רושם כמו שאני עושה ללקוחות בעבודה.

בתכלס,אני לא באה למכור את עצמי בבית של עצמי,אני לא באה למכור את עצמי למשפחה שלי ואם נגיע למצב שאני אתעלם ממנה אז זה יגיע למצב שהבת שלי תתעלם ממנה כי היא תרגיש ואז יהיה בלאגן.

לא רוצה.

אני מעדיפה לא לדעת למה גיסתי מקנאה בי או למה היא כועסת עליי מאשר ליצור איזשהם קרעים במשפחה.

בשבוע וחצי האחרונים אני מחפשת לעצמי עבודה נוספת.

טוב,לא בדיוק נוספת אבל תחליף דומה למה שיש לי כרגע,בגלל העבודה עם סטודנטים וזה שיש חופשה כזאת ארוכה מה שמביא לחוסר עבודה וחוסר משמרות לעובדים אני נאלצת לשבת חודשיים בבית ולא רק שקשה לנו כלכלית (מאוד קשה!!!) אלא גם שזה פשוט קשה נפשית וממש מייאש ומתסכל.

יצאתי לשוק העבודה לפני יותר מחצי שנה,הספקתי לקרוע את התחת ולהכניס משכורת מכובדת הביתה ועכשיו אני פשוט יושבת ולא עושה כלום.כלום!

נכשלתי בכל הקורסים שלקחתי השנה,לא הצלחתי באחד אפילו ובגלל העבודה הזנחתי הכל.

אז אני הולכת לחזור על הקורסים האילו שוב,איבדתי שנה!

האם זה היה שווה את זה? 

יש צד בי שאומר ואללה כן בהחלט כן ויש צד בי (החמות שלי) שאומר ואללה ממש לא.

זרקת את הלימודים וטחנת את התחת.

בזמן שניסיתי להוכיח לכולם שאני יכולה בסוף איכזבתי את עצמי שעם האכזבה הזאת אני יכולה להתמודד יותר מכל איכזבתי את בעלי שבאמת האמין בי.

אבל אמרתי לו שיהיה לי קשה וגם למדתי 5 קורסים הסמסטר,היה לי מאוד קשה ועד שהצלחתי ללמוד כמו שצריך התפזרתי בין כולם מפאת חוסר זמן וכוחות,אז צריך לו"ז וגם צריך להוריד במינון הקורסים כי עבודה במשרה מלאה++ ולימודים במשרה מלאה++ (5 קורסים בסמסטר זה מאוד מכובד לאו"פ) הם לא הולכים ביחד ותמיד משהו מתפקשש ונהרס פרט לזה שהבית נראה זוועה,הכביסה לא כובסה והילדה הייתה הרבה בלי אימא למרות שניסיתי מאוד.

אז נשאר להוריד במינון השעות,להוריד במינון הקורסים ולמצוא את שביל הזהב.שיהיה בהצלחה? בהצלחה

בכל אופן היה לי ראיון עבודה היום,מקום קטן שמצפה מהעבודים שלו לעשות הכל ואני באמת מוכנה לעשות הכל (גם בעבודה הנוכחית אני עושה הכל) אבל בתור ברמנית אין בונים שיוצאים לברמן עם כל ההערות של הלקוחות (בלי קצף,דל,חלש,חזק,הרבה קצף רותח או פושר וכו'...) כלומר אם יש לחץ והמקום נמצא ברחוב ראשי כאשר מכל צד שלו יש בתי עסק גדולים כמו פקולטה למשפטים ובית משפט,ממול חברת פלאפון וכו'...

אז בשעות לחץ שהקופה נמצאת ליד המכונת קפה שזה חכם מאוד אבל כשיש 20 הזמנות לקפה כי זה בוקר וכולם עייפים אז מה קורה אז?

הקופאי צועק לברמן!!

צועק לברמן זה פשוט שכונה לצעוק לברמן דברים בעל פה אז מה אומר המנהל בהתחלה מוציאים את הרגילים (ואם אין רגילים?! ויש הרבה שלא שותים רגיל כי תמיד יש איזו הערה) אז אני שואלת בייאוש (יש לי בעיה צברתי ביטחון ועכשיו אני לא מתביישת להראות את דעתי למעסיק החדש שלי נמאס לי לשתוק) אבל אתה לא יכו להוציא לדוגמה לבן אדם 1 בתור ולבן אדם 5 בתור ולבן אדם 10 בתור שביקשו הפוך רגיל את הקפה שלהם בזמן שיש לך 4 אנשים שממתינים שתקציף להם,שתשקיע בהם את הדקה וחצי האילו שלך כשהם שלמו את הכסף במיוחד שמדובר בסטודנטים.

אז הוא מסתכל עליי ובתכלס אין לו מה לומר כי במקרה כזה אין מה לומר.

מדובר בלקוחות ישראלים שדורשים את המקסימום במינימום שהם משלמים,למדתי את זה בעבודה הנוכחית שלי,אני אישית לא יכולה להרשות לעצמי להגיד ל-5 אנשים קפה רגיל כשיש 15 לפניהם שמחכים ל"מיוחד" שלהם כי שלהם יותר מסובך.

ואיך אפשר לזכור 20 הזמנות?!?! אנחנו בני אדם שעובדים תחת לחץ.

לחמם מאפים,להוריד ראשים,להקציף חלב ויש גם מוזיקה ברקע שלא שומעים כלום.

משהו במקום הזה,4 שנים המקום קיים ורק עכשיו הם החליטו להביא קופה חכמה אז ואללה למה בהתחלה לא חשבתם ברגע שהיה לכם דלפק ובר קפה בנפרד.

כששאלתי ברוב חוצפתי האם הוא כמנהל ניסה לעבוד בלחץ כאשר יש לו 20 הזמנות של קפה הוא ענה שהוא ניסה וגם לא הפסיק שם ואמר שהוא יודע לעשות הרבה דברים,משפטים כאילו אני לא אוהבת.אמרתי לו שיופי אבל אני לא רואה את עצמי מצליחה לזכור וגם להוציא קפה טוב.

בתכלס תפקיד הבונים זה להקל על הברמן ולכסות את התחת שלו שאם יש טעות זה בגלל הלקוח ולא בגלל הברמן או הקופאי,יש בון בבקשה לרשום הערות כי תחת לחץ של 20 אנשים אני לא באמת הולכת לשאול את כל אחד מ-20 הלקוחות קפה איזה קפה הוא רוצה זה בזבוז זמן טוטאלי!

זה הרתיע אותי,זה ממש תסכל אותי והייתי בשוק.כרגע אני עובדת עם בונים יהיה קשה לעבור לזכור את זה.

אני לא מחפשת לעבוד כפליים אני מחפשת לעבוד קשה ולתת את עצמי אבל לא ככה,המקום אחרי 4 שנים לא עומד כמו שצריך על הרגליים.

האם היה לו נוח לעבוד בלי בונים ולזכור בעל פה? וכמה מה-20 לקוחות קפה לא יצאו מרוצים? סטטיסטיקה.

יש לו מנהלת במקום,קצת קשה לי להבין מה היא עושה שם בדיוק מלבד לרשום סידור.

צד אחד בי רוצה שהם יקבלו אותי אבל צד אחר פשוט רוצה שלא.אני אתאכזב לפה ולפה.

ולמה המקום כל כך קטן ובכלל לא בנוי להכיל 50 אנשים.

היום באתי לראות את המקום,הוא נראה טוב כל עוד היו בו 2 אנשים ברגע שהגיעו עוד 5 אפשר היה לראות שהם כלואים בתוך כלוב,המקום באמת מסודר יפה וטוב כמו שצריך להיות מקום קטן מסודר טוב.

אבל פתאום ה-5 אנשים מתחילים להתנגש אחד בשני כי הלחמים נמצאים בצד אחד,הדלפק נמצא ממש באמצע,המכונת קפה עם בר העוגות לדוגמה נמצאים ב-90 מעלות לדלפק אבל זה כל כך קשה לנוע במלבן הקטן שנשאר.

אני עמדתי לרגע ומישהי נכנסה בי ועוד עמדתי ליד הדלת.

אין התנצלות,אין סליחה כאילו ואני נתקעתי בה ולא היא בי ככה זה ישראלים הדוגמה הפשוטה ואני עוד לא עובדת שם.

אז יש לחץ וכשיש לחץ יש לקוחות עצבניים וכשיש לקוחות עצבניים יש הרבה תלונות וכשיש הרבה תלונות יש עובדים עצבניים וכשיש עובדים עצבניים האיכות של השירות/אוכל/קפה יורדת.

אף אחד לא באמת רוצה לשלם 20 שקל על קפה ומאפה שנעשה מתוך כורך או שנעשה מתוך חוסר חשק.

אני אישית אוהבת לעבוד בסביבה חמימה ולא עצבנית ושם אני מרגישה שלא יהיה לי את הזמן הזה לנשום אלא אם אני אתחיל לעשן.

הרבה דברים היו לי להגיד,המקום באמת נראה טוב ולא באתי להעביר ביקורת אבל אם הם יחליטו להעסיק אותי שיחשבו טוב טוב וידעו מה אני חושבת על המקום.

כשהוא הזכיר את עניין האחריות על משהו אמרתי לו שאני לא באה לעבוד כאחראית על שום דבר אני באה נטו לעבוד לא רוצה לקחת אחריות על שום דבר אני רוצה לבוא,לדפוק שעון לקרוע את התחת ואז ללכת הביתה ובסוף החודש לראות את הצ'ק היפה והחמוד הזה.

אני לא רוצה כאבי ראש של אחראית,לא רוצה בכלל כאבי ראש שמישהו יגיד לי מה לעשות.

ככה אני חברה של כולם כי ברגע שאני מתחילה להיות אחראית אני קשה,נוקשה ולא חמימה בכלל זה משנה אותי לגמרי וזה לא מה שאני מעוניינת להיות.

אנחנו טסים לחו"ל.זה סגור!

לפני שבועיים בערך זה נסגר סופית,אנחנו טסים ל-5 ימים ו-4 לילות לספרד ברצלונה.

רק שנינו.

חשבנו לוותר ולנסוע לאנשהו בארץ אבל הנימוק שלו היה לא רע בכלל "אם ניסע בארץ את תרצי לנסוע עם שי-לי ואני רוצה רק שנינו.צריך לקחת אותך לחו"ל בשביל שתביני את זה כנראה" אז השתכנעתי ואני עדיין משתכנעת ומכינה את עצמי נפשית לפרידה אבל זה מה שיש.

היום אפשר להנות מכל העולמות (בערך) ואנחנו באמת משתדלים לעשות את זה.

אז אימא שלי תעזור וחמותי תעזור,הם ינסו להסתדר ביניהם 5 ימים שלמים בלי להתעצבן ולכעוס (לא שלפני זה הם כעסו) אבל אני מקווה שאחרי 3 שנים הם ילמדו להיות איתה לבד בלי שאנחנו בסביבה אלא לא במרחק של שעתיים נסיעה אלא במרחק של 4 שעות טיסה.

חייב לעבור חלק לא?

לשי-לי יש בריכה,כבר שבועיים שאנחנו מאבזרים את הבריכה החדשה שלנו.

היום לראשונה חנכתי אותה אחרי שהחברים שלנו חנכו אותה עוד בערב הראשון שהיא הוקמה.נראית לא רע בכלל וכיפית.

רק צריך לנקות את התחתית שלה,זה פשוט מפחיד מה שקורה שם.

שי-לי כבר כמה פעמים צללה ממש בטעות אבל מכיוון שזה בגובה שלה היא הצליחה לעלות מעלה ולהחזיק,היא נבהלה אבל אחרי הסבר וחיבוק הבינה שזה לא נורא.

היא הרבה יותר גבוהה מקו המים ולכן יכולה לזנק לשמיים ולראות אותי באיזור.

גם לי קשה אבל אני מנסה לא להילחץ,מנסה להרגיע ולא לקפוץ כמו מטורפת,אז אני כן קופצת אבל מחכה 3 שניות כדי לראות האם היא יוצאת.

היא הולכת בתוך המים (העיניים שלה פקוחות) לקצות הבריכה ותופסת בהם מהר מאוד.היא מתמודדת עם זה יפה.

גיסתי מדרגה שנייה (בת דודה של בעלי) נמצאת בהריונה הראשון בגיל 39 שיהיה לה הכי במזל שיש טפו טפו טפו!!!

היא מתייעצת איתי הרבה,מדברת איתי הרבה וחבל שהיא לא מתקשרת ומשאירה את השאלות לפגישות שלנו-אני חושבת שלא נעים לה.

אני מקווה שאני אוכל לעזור לה כמה שאני יכולה ולתת את הטיפים הכי טובים-אני מנסה להגיד דברים בכנות,אני מנסה להראות שזה קשה אבל לא מאוד אני מנסה להכין כמו שלא הכינו אותי.

אף אחד לא אמר שזה יהיה קשה כל כך להתמודד עם הנקה,לא הייתה מישהי שתייעץ כי אימא שלי לא היניקה ובכלל לא הייתה מישהי שתייעץ.

חבל מאוד.

הלוואי שהייתה לי מן אם דרך שכזו שתעזור.

זה שהיא מתייעצת איתי רק מראה לי שכן עשיתי טוב,שכן פעלתי נכון ושכן גידלתי כמו שצריך.

יש דברים שהם לא מסכימים איתי לגביהם כמו לינה משותפת או להרים על הידיים תמיד אבל בדיעבד אני לא רואה משהו שהייתי רוצה לשנות.

אני לא רואה איפשהו שעשיתי לא נכון.

מבחינתי הטעות הכי גדולה שעשיתי או ניסיתי לעשות ולא צלחה לי היא להוריד את שי-לי מהגב שלי.

זאת אומרת,בגיל חודשיים להרחיק אותה מעליי כאילו היא טפיל לפי עצתו של אבי אבל כשאני חושבת על זה עכשיו באמת שאין כמו אימא.

שי-לי יכלה לישון עליי שעות ויכלה לישון לידי שעות אני עד עכשיו נזכרת בתמונות מהעבר שנראה לי פתאום כל כך רחוק אבל אני לא הייתי שלמה עם הפרידה הזאת.

הייתי צריכה לקנות את המנשא ההוא,מבד שככה היא יכלה להיות עליי 24/7 כל כך חבל.

היא הייתה עליי 24/7 אבל הייתי מושבתת למיטה,לא היה לי את הלב להשאיר אותה לבד אז הייתי נשארת ולא אוכלת ושותה הרבה מים.

אני מבטיחה להשתפר עם הילד הבא.