עברה עליי תקופה קצת מוזרה...

לפני שבועיים הרגשתי מוזר, מאוד מוזר, הפעם האחרונה שהרגשתי ככה (אם בכלל) הייתה לפני 6 שנים כמעט.

כשגיליתי שאני בהריון.

בתקופה הנוכחית הייתה רגישות יתר למזון, היה לי רצון לאכול דברים מוזרים שאני לא אוכלת ועוד כל מיני תופעות לוואי שהתווספו לכל ההרגשה הכללית.

העניין הוא שאני משתמשת באמצעי מניעה 99.9% יעילות-גלולות למניעת הריון.

אני בן מאוד אחראי שיודע לקחת את התרופה בזמן הנכון, ויותר מזה הגוף שלי לא בוגד בי אף פעם, אם צריכה להתחיל ווסת מדומה היא תתחיל ביום הרגיל שלה-יום שלישי.

אז חיכיתי וחיכיתי, כולם מסביב אמרו שאני כנראה בהריון אבל אני, שלוקחת הכל כמו שצריך וכמו אחת שלא פספסה אף גלולה בחודש האחרון ידעתי שהכל בדימיון של כולם ויותר מכל שלי.

אז עשיתי בדיקת הריון אחת ויצא שלילי-נשמתי לרווחה וגם סוג של התאבלתי.

יום למחרת הגיעה הוסת.

נכנסתי לתקופת קיפאון קצרה וחזרתי לעצמי.

אז לא יהיה לנו ילד נוסף כי הגוף שלי אף פעם לא בגד בי וכשהכל נעשה כמו שצריך הוא גם לא יבגוד.

אם היה לנו ילד למרות ההגנה 99.9% היינו מאשימים אחד את השני ואת האמת אני לא רוצה לדעת לאן היחסים שלנו היו מתדרדרים בגלל הילד "טעות" שלנו.

אז התאבלתי קצת על עצם המחשבה.

והתאבלתי קצת שבכלל העזתי לחשוב דבר כזה.

והתאבלתי כי איפשהו רציתי.

ושמחתי כי אין.

ושמחתי שיש לי גוף נאמן.

ושמחתי שאני לא דפוקה שרוצה להשריץ ילדים בלי מחשבה תחילה.

אז עכשיו אני פה...

תקופת המבחנים ממש בפתח.

כרטיסי טיסה לחתונה של החברים מוכנים, לכל המקומות שבהם אנחנו נבקר יש כבר מלונות סגורים: פראג, אמסטרדם ומינכן.

13 ימים של לבד.

13 ימים של לחוד.

13 ימים של התחדשות ואתנחתא מהחיים האמיתיים.

שבועיים לאחר מכן טסים ההורים (שלו ושלי) ביחד לברצלונה. יהיה להם כיף!

זה נחמד שהם מסתדרים כל כך טוב, חבל רק שזה קורה רק עכשיו, אחרי 8 שנים ביחד.

אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.

כנראה ששני הצדדים הבינו שהמערכת יחסים שלנו לא הולכת להיגמר בזמן הקרוב ושקרבה לא תזיק לאף אחד.

אני לא זוכרת איך הכל התחיל ככה להתפתח, זה התחיל מארוחה משפחתית ביחד ואחר כך עבר לחגיגת ימי הולדת ביחד ואז זה פשוט התגלגל ועכשיו הם טסים ל-6 ימים רק שני הזוגות. יהיה להם ממש כיף!

אני שמחה שהם מסתדרים כל כך טוב :)