אני חושבת שגן שעשועים הוא לא רק כשמו הוא יש מאחוריו הרבה יותר מזה.
זה כל הילדים,בכל הגילאים כמעט באים לשחק.לשחק ביחד.
ביחד שאמור להיות בלי קללות, בלי מכות ובלי הזנחות כי תמיד יהיו קטנים יותר שילמדו מהגדולים.
עכשיו כשהנוכחות שלנו בגני השעשועים הולכת וגדלה אני רואה עולם שהתמימות בו חסרה, השיוויון בו הוא לא באמת שם.
קללות וירידות נזרקות כמו קליפות של פיצוחים, המכות הן משהו מובן מאליו והחוסר כבוד למבוגרים/קטנים בולט שם בכל פינה.
הנדנדות של הקטנים נתפסות על ידי הגדולים
המגלשות של הקטנים עם סימנים של רגליים גדולות
הבכי של הקטנים ממלא את הרחבה בגלל אותו הגדול שלא שם לב בעת משחק
הנפילה של הקטן כי הגדול לא נזהר בריצתו
צעקות,קללות וירידות.הכל מתערבב לסלט אחד גדול שכל מה שרוצים זה לצעוק "די"
הרוסים מקללים ומדברים לא יפה,ליד הילדים שלהם שלומדים מהם הכל.
מילים כבדות ולא נעימות בכלל לאוזן שאני אישית מנסה שלא להגיד ליד הילדה שלי,בעברית או ברוסית זה סיים שיט.
לפני יומיים היינו בגן השעשועים (גם אתמול אבל לא היה משהו קריטי שראוי להתייחסות) קבוצת ילדים בני 9-11 רצים ומשחקים תופסת.
מי התופס?
ילדה בת 10 אולי שמנמונת,עם מכנס שרואים את החריץ ועם בטן שלא תבייש אף אחד בן 45 לפחות (אבל לא על זה אני מדברת עכשיו.את הירידה במשקל אני אשאיר לאימא שלה ואת המראה המכוער שלה גם) אבל לא זה מה שהפריע לי.
הילדים רצים והיא אחריהם הסיבה שבגללה היא רצה אחריהם לא נראתה לי כ"תופסת" אלא כהגנה עצמית שלה מפניהם.
בהתחלה המשחק נראה כתמים,הם רצים והיא רודפת.
אחר כך הוא הפך למכוער,הם התחילו לרדת עליה לעשות לה תנועות של "בואי בואי בואי" כמו שעושים לכלבה,התחילו לצעוק לה מילים כמו שמנה וממוטא.
כשחשבתי שזה לא יהיה יותר גרוע אחד הילדים התחיל להוציא מפיו צרור ירידות על הילדה המסכנה.
לא נראה שהיא הגיבה יותר מידי אבל זה רק לא נראה,מי יודע מה יקרה עוד 5 שנים? צלקת? זיכרונות מאותו היום שרוב הסיכויים הוא אחד מרבים כאילו שהיו.
הרעבה עצמית? אנורקסיה? מה?!?!
אף אחד לא באמת יודע מה יהיה על הילדה הזאת עוד כמה שנים,מה יקרה איתה ואיפה היא תהיה.מקווה שבסדר.
העובדה שכל הדברים האילו קורים בגני שעשועים,שהשיפוט לא פסח גם עליהם.
שגם היום ילדים קטנים שהמראה החיצוני לא באמת אמור לשנות להם מושפעים מהטלוויזיה,שהיום כולן צריכות להיראות כמו מינימום בר רפאלי או עוד איזו דמות מצועצעת בערוץ 6 לשעבר.
את האמת,הזיכרון שלי מזכיר לי איך גם כשאני הייתי קטנה המילה "גמדה" התגלגלה על לשונם של רבים בכיתה שלי או בין כל הכיתות ובתי הספר שעברתי אי פעם.
עד כמה זה פגע בי? לא יודעת.
אני גם זוכרת שלמרות שהייתי נמוכה הייתי מוקפת אנשים,שהיו איתי בגלל המראה שלי בתקופת נעוריי כי לאף אחד למען האמת לא היה אכפת איך אני בתור חברה,אישה ואימא.
וזה בסדר,בתקופת הילדות אנחנו מתחברים עם כל אחד (אמורים לפחות) ללא שיפוט וללא כוונות תחילות היום זה נראה אחרת.
לא זוכרת שמישהו נידה אותי כי הייתי נמוכה וגם לא זכור לי שמישהו נידה את השמן בכיתה שלי כי הוא שמן,הוא היה מפגר ועם בדיחות דפוקות אבל היו לו חברים ואנחנו גם לא התייחסנו אליו יותר מידי.
הידיד הכי טוב שלי,שהיה איתי מאז כיתה ד' גם הוא היה שמן,משקפופר וילד חמוד.
בזמנו לא הייתי איתו בקשר בכלל אבל עם הזמן התחברתי אליו וגם לא זכורה לי הסיבה,פשוט היה לי כיף איתו.
משקפיים או לא,שומן או לא.אני אוהבת אותו ואני זוכרת שגם אז אהבתי אותו רק בגלל מה שהוא.
אז הילדות שלי מבחינת חברים לדעתי הייתה נהדרת האם הילדות של הילדה שלי תהיה כזאת?
עד כמה החוסר שיוויון והשיפוטיות יגיעו אליה? עד כמה היא תהיה כזאת?
היא ילדה מאוד יפה,הפידבקים שהיא מקבלת בבית נובעים מתוך הפחד הזה שהיא תהיה חסרת ביטחון (כמו שאני הייתי) אני רוצה שהיא תהיה מתנשאת וסנובית אבל לכיוון הנכון שאם מישהו יגיד לה משהו היא תוכל לענות לו אבל שתדע היכן הגבולות שלה שתדע שלכל אחד בחיים מגיעה הזדמנות.
העולם הולך ומתפוגג למול עיניי,העולם שאני חייתי בו כבר לא קיים.
גיחה למציאות #4
3.4
שי-לי ואימא אוכלות פיצה בחוץ.
שי-לי עושה תנועות של החזקת פיפי אני שואלת אם היא רוצה פיפי והקטנה אומרת
"אם היה לי פיפי הייתי עושה ככה..." (עושה תנועות של ריקוד)
באותן ה-5 דקות
שי-לי עושה אפצ'י
"אוף! כל פעם שאני עושה אפצ'י יש לי פיפי.הוא יוצא"
"אז צריך ללכת לעשות פיפי"
"לא.אבל זה רק כשאני עושה אפצ'י"
"לא אמור לצאת לך פיפי"
"אבל יש פיפי"
"שי-לי אין לי עוד מכנס בשבילך"
"רק אחד? כן? אחד?"
"כן"
"ותחתונים?"
"יש"
היא כבר בונה לעשות פיפי בתחתונים
שי-לי רוצה פיפי בפעם השלישית לאותן השעתיים
"שי-לי בואי לעשות פיפי"
"אני רוצה משם" רציתי ללכת בדרך אחרת והיא באחרת
"טוב.בואי פיפי ונלך משם"
הולכות ליד עץ,מורידות מכנס ויאללה באוויר...הפיפי מתחיל לצאת
"לא! אבל למה הפיפי יוצא?"
"כי יש לך פיפי"
"אבל לא..."
לכו תתווכחו עם ילדה שמתעקשת שהיא לא רוצה פיפי אבל "יוצא לה הפיפי"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
