לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


אני מיוחדת בעיניי קמצוץ של אנשים: הבת שלי ובעלי. והבלוג הזה מדבר על איך הם רואים אותי ואיך אני רואה את עצמי

כינוי:  אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.

בת: 38

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
1/2014

הפסקה מבין כל ההפסקות


סטטוס: "שי-לי לא יוצאת מהבית עד גיל 18!!!"

ההורים מבינינו (וגם אילו שלא) יכולים להבין לליבי,אני כבר לא מדברת על בנות אני מדברת גם על בנים.

בנות הן כבר לא כאילו חלשות ויש כאילו שאוכלות בנים בלי מלח אבל עדיין הרוב מרגישות שהן עדיין יותר חלשות (מישהו דיבר על פמיניסטיות ולא קיבל?) 

כשההיתי בגיל של שי-לי, להסתובב ברחובות בלילה בשבילי היה ממש כיף חיים "יש, אימא נתנה לי להישאר בחוץ עד 11 בלילה.ואוו!"

היום (עוד כמה שנים זה היום של היום)? אם שי-לי תבקש ממני להישאר עד 11 זה יהיה מתחת לבית (אני מקווה שתהיה לנו גינה/בית מספיק גדול ומצידי שיתנחלו אצלנו כמה שהם רוצים) ועם מצלמות מכוונות לכיוון ההתרחשות.

אף ילדון פצפון לא יצליח להסתתר מאחורי העין שלי ואם אני רק אראה בקבוק זכוכית נשבר, מספריים יוצאות מהכיס האחורי או יותר גרוע סכין אני מהחלון של הבית זורקת איזה כיסא על אותו הילד ולא מעניין אותי שיאשימו אותי אחר כך בהריגה/פציעה או רשלנות.

אם ההורים של החצ'קון הקטן הזה לא יחנכו אותו אז אני אחנך אותו רק שדרך החינוך שלי לא תהיה כזאת נעימה כמו שהם יכלו לעשות.

אין סיכוי שהילדה שלי לא תצא החוצה כי אני מפחדת שיקרה לה משהו,אנחנו לא חיים במדינת עולם שלישית ולא ייתכן שכל ילד פצפון חושב שהוא איזה גיבור בזה שהוא לוקח וגוזר לחברו את האוזן.

אני לא אהיה פחדנית אני אהיה המפחידנית,אין מצב בשום מצב שהבן שלי לא יוכל להסתובב עם ילדים בחוץ.מזה?

להוציא מספריים בבית ספר ולדקור את חברך לספסל הלימודים רק כי הוא בכלל טרח לירוק לכיוון חברה שלך? יאללה...

כאילו שלפני 15 שנה זה לא היה,התחילו עם חברות שלי כשהיה להן בן זוג ולא ראיתי את הבן זוג מתפרע והתפלץ פה עוד שנייה.

עברייני צעצוע!

 

לא הגיוני שאני ארשום סטטוסים כאילו,מזה גבר בן 30+ יצלם את הבת שלו? לאן הגענו? לאן?!

מזה,עכשיו אני לא יכולה לסמוך על אבא של החברות של הבת שלי כי מי יודע מה יקרה שם,בבית הזוועות שלהם?

מזה  השטויות האילו?!

מאיפה הפריבילגיה להעיז לצלם גוף של נערה? מאיפה המחשבה הזאת בכלל באה? מי אתה חושב שאתה? 

איפה כל אותן הפמיניסטיות שקופצות כל הזמן,פתאום הן סותמות את הפה?

אני בורג קטן במערכת אבל מה שאני אעשה לבן אדם שיעיז לפגוע בילדה שלי נשבעת שירחם עליו הכוח הזה שלמעלה,מהידיים שלי אף אחד לא ייצא חי!!!

אף אחד!!!

אני בונה בראש את כל המהלכים ואם אצטרך להפוך לרוצחת זה מה שאעשה!

הבת שלי לא תסבול מטראומה בגלל איזה חולה בראש שהחליט שבא לו לשחק משחקים של קטנים!

 

אני תמיד עמדתי על העקרונות שלי ויש לי המון מהם וכל שנה מתווספים לי עוד ועוד.

אחד מהם והוא בין החשובים לי מכל זה שילדים לא ימותו לפני ההורים שלהם,הבת שלי לא תמות מלב שבור בגלל דפוק בשכל! לא!!!

ואם מישהו רק יחשוב לעשות את זה,קטנה ככל שאני אהיה אני לא אעצור עד שהבן הזה יהיה בכיסא גלגלים,מסורס ועוד הרבה דברים אחרים.

אני אשב בכלא,אני אשב אבל הוא לא יפגע יותר באף אחת/אחד!

 

ואייי,כמה כעס יש בי.

כמה,כמה כמה,כמה על המדינה המחוברנת הזאת שלא עושה כלום בשביל לעצור את הזוהמה הזאת,את העוול הזה!!

איפה המדינה המחורבנת הזאת,כמה ילדות צריכות להיפגע בשביל שמישהו יקום ויעשה משהו?

איפה העמותה לשמירת גוף האדם, העמותה לשמירת גוף האישה, העמותה הפמיניסטית??? איפה אתם?!

בושה,אתם בושה!!!

נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 29/1/2014 15:24  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הי


שהחיים יהיו ככה,שהכל פשוט יהיה ככה.

התבגרתי, כל כך התבגרתי.

 

זה מאוד מוזר אבל לפני שנים הרגשתי זקנה היום אני מרגישה בוגרת, בוגרת.

 

שהכל ישאר ככה,פשוט ככה.

פשוט...טוב.

 

היה לנו משבר לפני שבוע (עם החזרה שלי מחופשת הסקי), אני לא רוצה להגיד שאני היחידה שאכלה סרטים אבל הטעות שלו שהוא נתן לי לאכול סרטים.

אני שונאת כשהוא לא מבין אותי, שונאת כשאני צריכה לפרש ולפרט כל דבר.

אני אישה!

אני לא ספר פתוח וקח אותי במקום וזהו.אני אישה.

הגיע הזמן להתמודד עם זה שאני אישה טיפוסית, עם הסרטים והתוכניות שלי! אישה.

סוף סוף אני אומרת על עצמי בביטחון שאני אישה, אני אישה.

ואני רואה את זה לפי העור שהשתנה מסביב לצוואר, אישה בוגרת (עדיין לא מבוגרת).

 

ושיחה על הזדקנות העור שלי (עם כל הכבוד למראה ה"בת 17" שלי זה לא אומר כלום):

"ראית את העור פה? ראית? הוא כל כך שונה"

"לא רואה כלום,את אותו הדבר כמו שההית"

"אתה פשוט לא אובייקטיבי"

"נכון,את תמיד תיהי הכי יפה, הכי צעירה והכי כוסית מבחינתי"

 

יש לי בעל כל כך מפרגן קריצה

8+ שנים ביחד הביאו לשנינו את הסעיף,צריך לגוון אבל הוא לא מוכן.

הוא מוכן להתפשר על זה שהוא יגוון ואני אשאר תקועה איתו לנצח מוציא לשון.

 

רק שיישאר ככה,אני לא רוצה ריבים, אני לא רוצה רע, אני לא רוצה סיבוכים.

אני רוצה שקט, שקט נפשי. זה הכל.

אני רוצה את הבלאגן שיש לי איתה, אני רוצה שהיא תגדל לתפארת, אני רוצה להגיד לה כל יום שאני אוהבת אותה, אני רוצה שתהיה שלי לנצח.

אני רוצה שתמיד תתאים בשבילי, אני רוצה שתמיד תאהב אותי, אני רוצה שתמיד תקבל אותי כמו שהיא מקבלת עד היום.

אני רוצה להרגיש שייכת למשפחה הזאת.

אני שייכת למשפחה שבניתי בכוחות עצמי.

 

שקט, שלווה, אושר ובריאות.

קריירה, כסף ולספק צרכים שלה, שלו ושלי.

 

אני רוצה את השקט הזה עוד קצת.

שקט תשאר עוד קצת.טוב?

אני מתכננת!!! חיבוק של הסוררת

נכתב על ידי אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. , 19/1/2014 22:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. ב-29/1/2014 15:23
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)