(הנושא הזה כל כך טחון)

כשהייתי בת 5 לשחק בחוץ בזמן שההורים נמצאים בעבודה היה דבר שבשגרה.

כשהייתי בת 5 להיכנס מתחת לפיר מתחת לבניין המגורים שלי היה דבר שבשגרה, אף אחד לא ידע אז שזה כל כך מסוכן ושאם הבניין יתמוטט כנראה שלא אראה אור יום לעולם.

כשהייתי בת 5 הסתבכתי בצרות, ההורים עבדו אז הם לא ידעו אבל אז לא היה כל כך מסוכן להסתבך בצרות. ברחתי ואף אחד לא ידע שעשיתי משהו.

כשהייתי בת 7 שחקתי גומי בשכונה.

כשהייתי בת 7 היה לי אח בן חצי שנה.

כשהייתי בת 7 גרתי בצפון הרחוק.

כשהייתי בת 7 אף אחד לא היה שם להטריד ולגנוב.

כשהייתי בת 7 מבוגר לא הציע לי סוכריה, בסביבת הגן לא הסתובבו אנשים שהגננת חשדה, אימא נתנה לי להסתובב בחוץ בלי דאגה.

כשהייתי בת 7 המכוניות לא היו מסוכנות, מעברי החצייה היו בגדר תוספת נוף ואנשים שמו לב לילדים שמתרוצצים בכביש.

כשהייתי בת 10 עברתי למרכז.

כשהייתי בת 10 העולם פתאום נהיה גדול יותר וטוב יותר.

כשהייתי בת 10 כמות המכוניות גדלה

כשהייתי בת 10 כבר היה מסוכן לחצות את הכביש שלא במעבר חצייה

כשהייתי בת 10 אוטובוסים נסעו יותר פעמים ביום מאשר שהיד שלי יכולה לספור.

כשהייתי בת 10 גיליתי עולם אחר.

כשהייתי בת 15 הגעתי לתיכון.

כשהייתי בת 15 התחלתי לנסוע באוטובוס לתיכון.

כשהייתי בת 15 הבנתי עבודה מהי ושכסף לא גדל על העצים

כשהייתי בת 15 הייתי אימא קטנה בבית

כשהייתי בת 15 גיליתי מהי אחריות

כשהייתי בת 15 קיבלתי את הפלאפון הראשון שלי, נוקיה בלאטה

כשהייתי בת 15 סבא שלי נפטר והבנתי אבדון מהו

כשהייתי בת 18 היה לי פלאפון קטן יותר מהבלאטה.

כשהייתי בת 18 היה לי חבר

כשהייתי בת 18 היה לי רישיון עם רכב משלי כמעט

כשהייתי בת 18 עברנו לשפלה הצפונית.

כשהייתי בת 18 סיימתי תיכון.

כשהייתי בת 18 התחלתי שירות לאומי.

כשהייתי בת 20 הייתי נשואה כבר.

כשהייתי בת 20 עשיתי את הפירסינג הראשון שלי.

כשהייתי בת 20 קיבלתי את הסמארטפון הראשון שלי.

כשהייתי בת 21 הפכתי לאימא.

עברתי הרבה בחיים, כל הדור שלי עבר הרבה בחיים ואני לא רואה שום דבר שונה מהשלבים שהדור של אחי ושל הבת שלי עבר, עובר ויעבור.

אז ילדים של הורים שחוו את פלאי הטכנולוגיה נולדו לתוך הטכנולוגיה-אני לא רואה בכך חיסרון.

אלא יתרון, לשי-לי לא יהיה כל כך קשה להתמצא בת"א, להיכנס לשכונות חשוכות, לשי-לי לא יהיה מצב שבו אימא שלה תעקוב אחריה לסרט כי היא דואגת ממה שאנשים אחרים יכולים לעשות ולא ממה שהבת שלה עלולה לעשות.

להגיד שאני לא שמחה על פלאי הטכנולוגיה ולהגיד שהבת שלי אשמה בכך? זאת כבר אירוניה.

בתור אימא שנמצאת בתוך הטכנולוגיה, בתור אימא המחנכת את הילדה שלה ערכים מסוימים ושגרת חיים מסוימת אני גם אחראית ללמד אותה את העבר שלי.

גומי.

חבל.

מחבואים.

מחניים.

פיגוזים.

תופסת.

רכיבה על אופניים.

רכיבה על קורקינט (שגם לא היה בזמנו למה על זה לא מתלוננים?!)

נסיעה עם רולרבלייטס (שפרצו לשוק בגיל 12-13 שלי בערך!)

אם אתם מחפשים את מי להאשים בכך שהדור הצעיר (אילו בני ה-5 בערך) גדלים לעולם טכנולוגי תאשימו רק את ההורים שלהם.

פעם כשהיו רואים ילד בן 5 משוטט ברחוב היו אומרים עליו שהוא מסכן ושההורים שלו לא דואגים לו.

היום כשרואים שילדים הולכים עם ההורים שלהם לגן שעשועים עד גיל 7-8 אז אומרים עליהם שהדור הזה מפונק!

תחליטו אנשים, האם הדור של פעם מוזנח כי הוא "גדל ברחוב" או כי הדור הזה גדל ברחוב עכשיו דואג שהדור הבא שלו לא יגדל ברחוב זה חיסרון?

בשורה התחתונה, כל דור קודם יחשוב שהדור שאחריו הוא קקה.

זה צפוי ויכול להיות שזה גם הגיוני ומסתדר עם החשיבה על הזדקנות וזקנה.

ברור, אני מסתכלת על שי-לי ומרגישה שאני כבר זקנה לעומתה אבל לא בגלל פלאי הטכנולוגיה אלא כי אני באמת רוצה להישאר פה עוד.

בעולם קסום שלא מפסיק לזוז לרגע, תזוזה היא תמיד טובה לנשמה, עמידה במקום לא.

בעולם לא מתקדם אנשים סובלים מקריסת מערכות (אפריקה לדוגמה) ולכן הקדמה הוכיחה את עצמה גם באיכות חיים.

ללא אותם הצעירים אף אחד מאיתנו לא יכל לחיות עד גיל 80 ולהיות סבא ואפילו סבא רבה.

אז שימו את הרגשות שלכם בצד ותחבקו את מה שיש כי זה מה שנותן לכם עוד כמה שנים לתוחלת חיים.