טוב, אז זוג נוסף הצטרף למעגל הנשואים.

הם הזוג השני שמתחתן, לפניהם יש זוג חברים טובים שהתארסו אך מכיוון שהחתונה מתוכננת להיות אזרחית בפראג הכל קצת שונה.

טוב, אז היה נחמד פלוס.

בעלי נהנה מאוד מהחתונה.

אני ההיתי שקועה במחשבות ודכדוך על המבחן שמחכה לי מחר, הזדמנות אחת ואם לא אעבור אאלץ לעשות את הבחינה שנה הבאה משמע דחיית סיום התואר בשנה נוספת!

כל פעם זה קורה לנו, אנחנו לא מתחרטים על כך שעשינו חתונה קטנה, אנחנו לא מתחרטים על כך שהתחתנו בכזה חיפזון. 

עובדה, אנחנו עומדים ואיתנים רק חסרה לנו האינטימיות שרציתי כל כך להכניס לתוכי.

בעיקר אני אשמה, אני זאת עם הבעיה הזאת, אני הקרה מבין שנינו אבל אני גם החמה מבין שנינו.לא יודעת איך להסביר את זה.

שונאת את זה שאני צריכה לעבוד על עצמי אבל גם אוהבת את זה שעדיין אכפת לי ושאני כן מחפשת לשנות.

אני תמיד אומרת לו את זה, שאני עובדת על עצמי תמיד ושאני כן רוצה להיות יותר טובה!

בכל אופן, עבר טוב. 

הגעתי עם בעל עייף שרצה לעוף מהחתונה כמה שיותר מהר אבל חזרתי עם בעל שיכור שלא רצה לעזוב את החתונה עד לרגע האחרון.

עוד צחקתי עליו שאני חשבתי להישאר והוא זה שחשב שנעוף אחרי העיקרית אבל בעצם אני רציתי לעוף כבר אחרי הראשונה והוא נהנה מהשותים תות שלו.

אני שמחה שאחד מאיתנו נהנה כי אז הכסף היה שווה את זה, אחרת, אם לא ההינו נהנים מה שווה שבאנו?

הידיד הצהיר כל החתונה שהם הולכים/עכשיו מבשלים עוברון בבטן.הלוואי!

הלוואי שיהיה להם יותר קל מאשר לנו, הלוואי שהם לא יקרסו תחת הלחץ והלוואי שהכל יהיה בסדר.

הלוואי שאני אעשה נוסף, הלוואי!