זה שחזרנו להיות בקשר היא לא השתנתה יותר מידי.

היא לא זוכרת כמה קשה היה להם לחיות, להתקיים ועד כמה היא הקריבה בשביל זה.

אבל מי אני שאבוא ואגיד לה דבר כזה? בכל זאת היא עשתה הכל בשבילנו עדיין עושה כל מה שביכולתה.

אבל היא לא יכולה לכפות את גורלה, את החיים שלה, את השמלה שלה עליי (אולי בגלל זה אני לא אוהבת את הבגדים שלה? בגלל זה אני במכוון לא לוקחת ממנה דבר ממה שהיא מוסרת?).

לבוא ולהגיד לי "אתם יכולים לעבוד, ללמוד, להיות בעלי דירה, להביא עוד ילדים" בלי לחשוב על זה עד הסוף, מה באמת זה יעשה לילדה שלי, מזה באמת יעשה לילדים הבאים שלי.

כרגע שי-לי לא אומללה, היא מקבלת אימא בכל מובן של מילה והקשר שלנו הוא ההוכחה לכך.

אני לא ההיתי כזאת עם אימא שלי, בגיל 5 כבר ההיתי עצמאית שיכולה לעשות הרבה דברים שאני לא מוכנה לשחרר ולתת לשי-לי לעשות. למה?

כי לכל דבר יש את הגיל שלו וזה שאני עשיתי את זה לא אומר ששי-לי גם צריכה, אני עשיתי את בכורח הנסיבות אבל עם שי-לי זה שונה.

"הנה יש אצלנו מישהי שעובדת, היא למדה והיו להם ילדים והיא גם עבדה ובעלה גם עבד (לא חייבים לשלוח את הילד לגן בגיל 4" (השאלות שלא רציתי בכלל לעלות הן, בן כמה בעלה? האם לבעלה יש קריירה? האם בעלה הקריב את עצמו בשביל אשתו כמו שבעלך הקריב את עצמו בשבילך?) באמת שקל להגיד "אני עשיתי את זה והיא עשתה את זה וזאת עשתה את זה" אני עשיתי החלטה בתחילת שנות ה-20 שלי, עשיתי החלטה שידעתי שתביא לי הפרש גדול מאוד בין שני הילדים שלי ולהגיד שאני מתחרטת? לפעמים.

ממש לפעמים אני מתחרטת כשאני רואה ילדים בגן של שי-לי עם אחים קטנים/גדולים יותר אבל אני גם שוכחת בדרך שההורים שלהם הרבה יותר מבוגרים ממני או שההורים שלהם הביאו ילדים בגיל הרבה יותר מבוגר ממני.

כן,אני אוכלת את עצמי סתם. זה ברור!

ותמיד יהיו אנשים שירכבו על גל האשמה שלי ויגידו לי שעשיתי טעות ותמיד יהיו אילו שיגידו שאני יכולה לעשות הכל.

אבל באיזה מחיר אני יכולה לעשות?

האם במחיר הזנחה? הזנחה היא דבר אינדיווידואלי ולכן להגיד לי שלשלוח ילד לגן בגיל חצי שנה זאת לא באמת הזנחה לא יעזור לי להרגיש יותר טוב.

אני באתי לעולם הזה עם גורל כלשהו, עם מחשבות ועקרונות שלא משנה מי יגיד לי אחרת אני לא אאמין אלא רק לעקרונות של עצמי.

יכול להיות שהתלות שלי בבן אדם הקטן הזה שהבאתי לעולם לפני קצת יותר מ-5 שנים זאת אובססיה ומשהו לא תקין אבל את האהבה שלי ואת המחשבות והעקרונות שלי אני לא יכולה ומוכנה לשנות או להתפשר עליהם.

אני מוכנה להתגמש על הרבה דברים שהם ילד נוסף עוד כמה שנים אבל אני לא מוכנה להתגמש על דרך החינוך והגידול שלי.בחיים לא!

אני לא מוכנה שמישהו יסתכל עליי מהצד ויגיד לי "את יכולה! אם את רוצה את יכולה להגיד לו 'בוא נעשה והוא יעשה'" אני לא מוכנה להיכנס לזה שוב (!!!) אני כל כך כועסת על זה שהיא הורסת לי את החיים גם אם היא לא מודעת לזה בכלל!

על זה שהיא שוב דוהרת על גל הרצון שלי, להרוס לי את החיים עוד קצת, לעשות לי עוד קצת רע ובעיות בין בעלי!

טוב לי עם בעלי, טוב לי איתו ואני אוהבת אותו כל כך שרק אלוהים יודע את זה ואני מנסה לתקן הרבה דברים שירשתי ממנה!

הרבה מאוד!

עם ההתקדמות שלי בחיים אני מבינה עד כמה אני כל כך דומה לה למרות החוסר רצון, האופי שלה הוא בדם שלי גם אם אני לא רוצה אותו!

תצאי ממני, תלכי ממני!!!

אני אוהבת אותך אבל אני לא מוכנה שתיהי חלק ממני, את לא טובה לי וליחסים שלי. תצאי!

יותר מכל אני כועסת על עצמי שאני עדיין מרשה לעצמי להראות לידה חולשה, להראות שאני באמת לא יכולה לעשות מה שאני רוצה!

שאין לי את האמצעים האילו שהיא כל כך מתפארת בהם!

אני לא אקח את הקריירה של בעלי על הגב שלי! אני לא אקח את החיים של בעלי על הגב שלי! 

בעלי הוא בן אדם מאוד מוכשר שיכול להתפתח לכל כיוון שהוא רוצה ויכול ואני אתן לו את כל התמיכה הזאת, אני לא אהיה זאת שתעצור בעדו!!!

אני אלמד מהטעויות שלה.

גם אבא שלי מוכשר מאוד, אבא שלי בן אדם חכם מאוד אבל היא שחקה והרסה אותו בגלל החוסר ניסיון שלהם בחיים האילו. הם לא ידעו איך להתמודד ואיך לתקשר ביניהם בלי לצרוח אחד על השני כל שנייה.

הוא לא ידע מתי לשחרר והיא לא ידעה מתי להפסיק ולעצור. לנוח ולתת לו קצת ממה שהוא כל כך רצה. קצת חום.

אני עובדת על עצמי כל כך קשה בשביל לעמוד ברף שהצבתי לעצמי, אני כל כך מודה לזה שיש לי איזושהי תקשורת עם בעלי שלא תמיד צולחת אבל היא שם איפשהו.

זה קשה לדבר עם גבר מותש ועייף שזה אפילו מעייף אותי!

אבל אני לוחצת ואני מנסה גם להבליג איפה שאפשר, אני מכירה אותו הכי טוב.

לא משנה מה אני אעשה בחיים האילו אימא שלי עדיין תחשוב שאני יכולה להעמיס ולהעמיס ללא קשר להשלכות של המעשים שלי!

יש לי ילדה!!! ילדה!!! ובעל!!!

אני לא לבד בעולם הזה, יש לי אחריות על שני אנשים בחיים שלי, האנשים הכי חשובים לי (גם אחי אבל בינתיים אימא שלי אחראית עליו) ואני לא מוכנה לסכן את האושר שלהם, את הרוגע שלהם ואת האופי המדהים שהם מפתחים!

את המערכת יחסים הזאת שמתחילה לגדול ולפרוח ביניהם סוף-סוף, יש מה לשפר ושי-לי תמיד תהיה מרוחקת ממנו אבל הוא מנסה ומשתדל שאני לא רוצה להוסיף עוד אוצר קטן למערכת הזאת עד שהם לא יכירו אחד את השני כמו שצריך.

אמנם חזרנו להיות בקשר אבל אימא שלי לא השתנתה יותר מידי היא רק התעגלה קצת והיא לא מרובעת כמו שהייתה.

מטעויות לומדים ואני משלה לומדת זה בטוח!