עוד זיכרון לתיבה,אני חושבת שהוא כמעט שקול לזיכרון גילוי ההריון.

באותם ימים לא ידעתי שזה שיש לך וסת אומר שאת פורייה אבל אני אחרי החפירות והאיומים של סבתא מאוד חששתי מהאי כניסה להריון וכשהגיע הדימום המיוחל הרגשתי באוויר באותם 7 ימים.

אני לא זוכרת מה היה שם בפרטי פרטים.

אני רק זוכרת שזה קרה בסוף כיתה ח' וליתר דיוק ביום האחרון ללימודים (30.6),ההיתי בת 14.5 (מאוחר יחסית לנערה וגם התחלתי לדאוג כשלכולם מסביב התחיל והציצי גדל ואני נשארתי הקטנה והפיצית-עדיין אני כזאת אבל עכשיו זה לא משנה).

באותו היום הייתה אמורה להיערך מסיבת סיום בבית אחת הבנות מהכיתה, בצהרי אותו יום בשירותים גיליתי את הטיפות המיוחלות.

ההיתי מספיק מפותחת שכלית בשביל להבין שאם זה נדיר ולא קרה קודם זה כנראה זה,יצאתי בצעקה מהשירותים ורצתי לאימא שלי,היא שאלה מה קרה והראתי לה בלי בושה את התחתונים שלי.התחבקנו ושמחנו ביחד.

למה אני זוכרת את היום? כי  זה היה היום האחרון ללימודים ובאותו היום הייתה מסיבת סיום כך ש...

למה נזכרתי בזה? לא יודעת...

פתאום קפץ לי לראש אחד הימים המשמחים בחיי, מאותו היום אני כבר 12 שנים (פחות שנה ללא) עם וסת תקינה שלא מאכזבת אותי אפילו לרגע.

אני נהנית מאותם הימים שאחרי לידה אני מבינה שלא מספיק שיש לי וסת אלא שאני גם פורייה להביא ילדים לעולם.

בימים שלאחר הלידה נאמר לי שהוסת אמורה לחזור לפחות 3 חודשים לאחר הלידה אבל בגלל ההנקה היא יכולה לבוא מאוחר יותר טוב,לא התפלאתי שהיא הגיעה ביום הראשון שבו מלאו לשי-לי 3 חודשים.

גם בעלי ואני השתמשנו באמצעי מניעה כי בקצב שבו הכל חוזר לעצמו אצלי (הבטן ירדה לאחר חודש בדיוק,לא נשאר כלום) הבנו שרוב הסיכויים גם נכנס להריון למרות ההנקה אז ליתר ביטחון.

גלולות לא ההיתי מוכנה לקחת בגלל ההנקה למרות שיש גלולות בזמן הנקה העדפתי שלא,גם ככה השתמשתי במשחות שעזרו לי נגד הגירודים שתקפו אותי לאחר הלידה (אני סובלת כרונית מאטופיק-דרמטיט כלומר אסטמה של העור ולכן נאלצתי להשתמש בתכשירים כימיים שעברו דרך חלב האם לתינוקת/פעוטה בחודשים מאוחרים יותר כשהמצב שלי החמיר נאלצתי ליטול אנטיביוטיקה וכדורים שיעזרו לי לישון בלילות כי הגירודים לא עזבו אותי והתפשטו בכל העור אה...והגעתי למצב של בצקת קיצונית בידיים וריח חריף מאוד של מוגלה הרופאים פחדו לגעת לי ביד ונגעלו מזה.המצב היה ממש רע.אני חושבת שסיפרתי על זה בימים שזה קרה אבל גם זיכרון קשה מאוד מאותם הימים שלאחר הריב בין ההורים).

טוב,סוף זיכרון :)

לפני שבוע שאלתי את אימא שלי מאיפה קיבלתי את השיער שלי.שטני-חלק-דליל-בוהק ויפה עד כאב (אין מישהו אחד שראה את השיער שלי ולא אמר לי את זה,זה מתחיל להימאס) אבל לשאר המשפחה מכל הצדדים ובמשך 3 דורות השיער שלהם מתולתל.

אחי קיבל את השיער של אבא/אימא שלי לשניהם שיער כהה ומתולתל אבל אצלי ואצל שי-לי השיער הוא אחד לאחד.

אז מה אימא שלי אומרת לי?

שהיא לא יודעת,היא לא יודעת ממי ירשתי את השיער שלי חחחחחח.... נקרעתי!

אז סיפרתי את זה לבעלי והוא הציע כמובן כאפשרות ראשונה שאני מאומצת.טוב,זה יכול להיות רק שאני דומה מאוד לאימא שלי (תווי פנים למרות שלאימא שלי יש שפתיים מדהימות ואף סולד ומדהים אצלי האף חמוד אבל תפוח אדמה כזה ושפתיים קטנות ודקות יחסית טוב,התיאור הזה לא נראה שאני דומה לאימא שלי  אבל אני כן (!!) באמת באמת באמת כל מי שרואה את שתינו אומר את זה) והאופי שלי הוא גם כמו שלאימא שלי אבל אופי הוא נרכש ולא גנטי לרוב כך ש...

לעומתי ולעומת אימא שלי שי-לי דומה לי כמו שתי טיפות מים,תמיד מתבלבלים אם אני אימא שלה או אחותה הגדולה אבל אחרי שהיא צועקת בקולי קולות "אימא" אני חושבת שאנשים מתחילים להאמין לנו.

אז תעלומת השיער לא נפתרה ואת האמת אני שמחה על זה שהוא לא גלי (כן,יותר לכיוון הגלי) אני לא חושבת שזה מתאים לפנים שלי שיער גלי.

בכל אופן,זה דבר שצריך לזכור גם.