מי שמכיר אותי וקורא אותי זמן מה יודע שכבר מזמן הפסקתי לבזבז את הזמן והאנרגיות שלי על וויכוחים סתמיים.

אז בימים האחרונים אני חורגת מהנוהל שלי ומנהלת וויכוח כל כך טיפשי וחסר משמעות עם אחד הידידים שלי.

הבן אדם חולה,מזה חולה? חולה בראש...

הוא לא דפוק או משהו אבל רואים שהוא חולה.

הוא מאוד מיוחד בחשיבה שלו ואני לרגע לא מזלזלת בו אבל נראה שכל החיים שלו עוסקים בניתוחי אנושות (לא אופי ולא מעשים) אלא ניתוחים כלליים שכבר מזמן קיימים ולא באמת ניתן לשנות אותם.

הוא מגיע למסקנות שאנשים כבר מזמן הגיעו אליהן והוא כל כך מאמין במה שהוא אומר שזה מעורר הערצה.

אני לא אוהבת טיפוסים כאילו.

בתור אחת עם רגליים על הקרקע באופן תמידי ולא נותנת לעצמה לעוף לשנייה אחת אני מרגישה שמה שיש לו,זוהי מותרות.

לא כולם מקבלים את הזמן והחופש הזה לעשות את מה שהוא עושה.לבזבז זמן על כלום.

הוא מנתח אגדות המיועדות לגיל הילדות,הוא מנתח ספרים שכתובים בתור פנטזיה ולא באמת יש מאחוריהם מוסר השכל שילד יכול להבין.

הוא מפנטז הרבה.

רוב הזמן שלו הולך על הלא כלום.

מאוד קשה להתחבר לבן אדם כזה ולהבין את הראש שלו,רוב האנשים (כמוני) מוציאים את העיקר משטף המחשבות שלו ופשוט מדברים על זה כי המחשבות שלו הן מחולקות ולא מתחילות בנקודה X ונגמרות בנקודה Y הן מפוצלות ולא מובנות לשכל הישר.

חבל שכך..כי אותם האנשים יכולים להביע את עצמם בצורה כל כך יפה אבל מפני שהם מאבדים את עצמם בדרך הם גם מאבדים את השיח בדרך.

מה שכן יש לבחור נטייה לדבר שטויות,ברמת משכל של ילד קטן.זה מציק.

בתור בחור בן 25 הוא נוטה לדבר הרבה שטויות,להשתמש במושגים שלא ירד לשורש העניין שלהם וגם לא להבין מושגים עממיים בתור סלנג.

בן אדם שנתפל לקטנות ולא באמת מבין את העיקר.גם אני כזו אבל בדברים הקשורים לעקרונות שלי.

אני שוללת מהר מאוד דברים שלא נראים לי הגיוניים הן מבחינה מדעית והן מבחינה רגשית,ככה זה.

אני תמיד יכולה למצוא מיליון ואחת אפשרויות לתיאור אותה הסיטואציה שעליה נכתב רק לא להשתמש במושגים לא הגיוניים.

המציאות לחוד והדימיון לחוד לא מערבבים ביניהם באף אחד מהמקרים,כשמדובר בפנטזיה היא תשאר פנטזיה לא מלבישים אותה על המציאות באף אחד משלבי השיחה.

לכן,אני מתווכחת איתו כי לא נעים לי להגיד לו שהוא מדבר שטויות ולא משנה איזו דיסלקציה יש לו הוא לא יכול להשתמש בה כסיפור כיסוי.

אני מאוד קרובה להגיד לו את זה,כל כך קרובה שהעצבים שלי מתחילים לאט לאט להימתח עד שייקרעו.

הוא תמיד נראה לי בן אדם דפוק בראש אבל עכשיו זה הוכח סופית,הוא דפוק בראש!

(יש משהו קסום בלילות האחרונים.לא חם לי מידי וגם לא קר לי מידי אני אוהבת את זה.)

התקבל ציון על עבודה שאיחרתי עד מאוד בהגשה שלה,המנחה בכל זאת אישרה את זה בתיבול של מחמאה-אם ההיתי מגישה את העבודה במלואה ולא בחלקה הציון יכל להיות 100 עגול ויפה-גרמה לי להתחרט על כך שלא ניצלתי את טוב ליבה יותר ולא לקחתי את האיחור עוד כמה ימים קדימה.

אחרי מייל חזרה ותודות רבות היא החמיאה שוב ואמרה שאני בטוח אצליח.

לא פעם אמרתי שיש באו"פ לא מעט מנחים נהדרים,הם מחמיאים כשצריך ונוזפים כשצריך (עד היום עוד לא קיבלתי נזיפה למרות שההערה הייתה סוג של נזיפה) זה נותן הרגשה נהדרת.נראה שהכל מתחיל להסתדר וסיום התואר מתקרב בצעדי ענק לקראתי.

מקווה לעמוד בציפיות של עצמי...כי רק ככה אצליח.