בתור הורה אתה רוצה לתת את הילד שלך את הטוב ביותר.

בכך שאת מוותר על עצמך ברוב המקרים זה נכון? האם הדרך הזו היא נכונה?

קשה מאוד לשלוט ברגשות ומעשים,כשאתה מוותר על עצמך אתה בדרך גם מוותר על דברים אחרים אבל התחושה של הוויתור למען הצאצא שלך מחפה על הכל.

זה בסדר ולא בסדר.

אני מוותרת על עצמי? אני לא חושבת...

אני לומדת ומפתחת קריירה ולא על חשבון הילדה שלי,יש בזה איזו כפרה שאימא שלי לא הצליחה לבצע.

אימא שלי בזמן קיומי למדה ועבדה,אין לי כמעט זיכרונות ממנה בילדותי אבל אני זוכרת שהיא למדה ועבדה קשה מאוד שלא יחסר לנו כלום.

חוץ מאהבה.

הבעיה אצל אימא שלי היא והיא תמיד חוזרת עליה שוב ושוב זה שהיא לא יכלה לגור עם אף אחד מההורים באותו הבית והייתה מוכנה לשלם כל מחיר בשביל פרטיות,בחירה שלה.

היא העדיפה עבודת כפיים ולימודים ליליים על החינוך שלנו וזה בסדר.

אני לא יכולה להאשים אותה על בחירות שהיא עשתה כי לא הרגשתי שחסר לי משהו עד שהתחלתי להרגיש שחסר לי 'רגש' כלשהו בחיים.אהבה.

הרבה זמן לא ידעתי לאהוב ואולי בגלל זה להיות אימא צעירה זה מה שרציתי תמיד,ללמוד לאהוב מישהו ולשלם על הטעויות שאימא שלי עשתה איתי ועם אחי.

אחי קטן ממני ב-6.5 שנים ובכל זאת היא לא הייתה שם הוא תמיד קרא לי אימא ועד היום קורא לי אימא בטעות,בגיל 6.5 אני זוכרת הרבה דברים עם אבא ופחות עם אימא,הרבה פחות.

בזמן האחרון היא התחילה להעלות זיכרונות מהעבר ואני לא זוכרת אותם בכלל,פתאום נוסטלגיה זה הקטע שלה.אני לא זוכרת.

בחיים כל הורה מקריב משהו מעצמו או מהילדים שלו זאת כבר בחירה שלו.

בזמן שאימא שלי ילדה אותי לא הייתה לה כל כך הברירה להפיל אז היא פרשה מהלימודים בגלל ההריון והחליטה ללמוד מקצוע יותר קצר,אז היא כן הקריבה את הקריירה שלה אבל לא לגמרי.

אני חושבת שדברים חומריים יכולים להיות חשובים עד גיל מסויים ובכל זאת גדלתי ליחסים מאוד טובים עם אימא שלי,היינו חברות טובות וסיפרתי לה הרבה דברים רק שהיא לא הייתה המייעצת הטובה ביותר,היא הרבה פעמים טענה לכך שלבד זה בסדר אבל עם הזמן דעתה הישתנתה כשאני כבר איבדתי את כל החברים והחברות שלי.

כשהיא טענה את זה כבר הייתי נשואה ובחודשים המתקדמים של הריוני,כשכבר לבד הבנתי שלבד לא שורדים במקום הזה.

עוד אז כבר הבנתי שאימא שלי אולי חברה טובה אבל עצות היא צריכה לשמור לעצמה,עד שהיא השתנתה כמובן.

בכל אופן,בהמשך לפוסט של אתמול.

להיות הורה זה לא קל,כל הורה בכל גיל מקריב משהו מהחיים שלו.

גם זמן זו הקרבה,לאהוב מישהו מלבד עצמך זאת הקרבה,להתפשר על דברים שרצית אבל עכשיו אתה לא יכול.

לעשן ולשתות בחופשיות בלי להרגיש שיש לך אחריות כלפי מישהו שהוא לא אתה.

לנהוג בזהירות כי יושב מישהו בן 4 מאחורייך ולהסתכל מספר רב מן הצורך במראות שפעם מבט אחד הספיק בהם.

להזכיר לעצמך שיותר מידי שוקולד בבית יכול להגיע לידיים והפה הקטנים האילו ותמיד יש גבולות שכוללים גם אותך (עד שמגיע הלילה)

לדאוג שלא יחסר שום דבר בבית,בגדים נקיים תמיד ושלא תלבש פעמיים ברצף,תחתונים בכמויות שלא יקרה מצב שאין.

לדאוג שתמיד יהיה מלאי של מגבונים וטישיו.

לדאוג שהויטמינים ילקחו בכל יום בהתמדה (שיט שכחתי לתת היום!!) 

לנסות שתמיד יהיו ספרים מרתקים בסיפרייה הביתית.

לנסות לא לחשוף יותר מידי לטלוויזיה למרות שהיא במרחק כמה וכמה מטרים מהעיניים.

לא להשתמש במחשב כשהיא בסביבה כי היא מתקרבת אליו מאוד.

לדאוג לשטוף ידיים אחרי השירותים

לדאוג לצחצח שיניים לפני השינה

לדאוג לשטוף איזורים רגישים באופן תמידי כי היא בת.

לדאוג שתמיד יהיו בקבוקים של מים ליד המיטה למקרה שתרצה לשתות בלילה,לדאוג שיהיה מלאי בקבוקים.

לדאוג שתמיד יהיה קצף אמבט בבית כי היא כל כך נהנת מזה!

לדאוג שהמצלמה תמיד תהיה בהיכון למקרה ו...

להרחיק מספריים אחרי שהיא סיפרה את עצמה.

אז לא הכל הוא עניין של כסף,ממש לא,הכל סובב סביבה והכל היא והיא והיא...ובשביל זה אני פה.

כדי שהיא תסובב אותי על האצבע הקטנה שלה ואני עוד אגיד לה תודה על זה.

היא תמיד תהיה שלי,אני תמיד אהיה שלה (לצערה )