יש אנשים שחיו בעבר,יש אנשים שחושבים על העבר ויש את הכי גרועים אילו שחיים בעבר.

בעוד יש את אילו שמדברים על "פעם היה ככה" יש את אילו שיגידו ש"היום זה לא ככה" וטוב שכך!

תמיד יהיה מי שיגיד "אני שמאלני" וכנגדו תמיד יהיה מי שיגיד "אני ימני" האמצעי בחיים לא ייכנס לוויכוח כמו שאותו הבן אדם שחושב על ההווה לא יכנס לוויכוח על העתיד או העבר.

יש אנשים שיודעים לנצל את הרגע ויש כאילו שבגלל המחשבות על העבר ועל העתיד שוכחים את הרגע.

אבל בדרך גם לא ברור לאותם האנשים שאת הרגע עושה העבר,ההווה וגם העתיד.

אם יש מישהו שיום אחד ישב ויגיד "אה,זה היה היום שחשבתי בו על העתיד שלי" אני אשמח שיקום ויגיד "אני" ואם יש מישהו שיגיד "אה,זה היה היום שחשבתי על העבר שלי" שיקום ויגיד "אני" אם מישהו יקום ויגיד "אני מנצל עכשיו את הרגע" יותר מכל אמחא לא כפיים והוריד בפניו את הכובע.

רבים האנשים שיעשו הכל בשביל לזכות לדקת התהילה שלהם,בישרא,בפייסבוק ובכלל גם בינם לבין עצמם.כיף להיות גאה במה שאתה עשית,עושה ותעשה בחיים שלך.

מצד אחד יש אותם "אילו שאוהבים את התשומת לב" למה? כי מותר להם.

מנגד יש את אילו ש"לא אוהבים תשומת לב"

ומצד שלישי שאף אחד מעולם לא חשב עליו עד עכשיו זה אילו שאומרים שהם לא צריכים תשומת לב אבל דורשים אותה בכל מחיר.

אני מכבדת את שתי הקבוצות הראשונות אבל הקבוצה השלישית היא הכי בלתי נסבלת.למה? כי מותר להם.

היום בזמן שמתפרסמת תחרות ציצים אחת מתפרסמת גם תחרות "אנטי תחרות ציצים אחרת" מי יהיה הבלוג שיכתוב את הפוסט הכי אנטי מגניב נגד אותה תחרות.

אז למה העבר? בעוד אנשים תקועים על מה שהיה פעם ומחבקים אותו כל כך חזק עד שהוא נחנק שוכחים שאפשר גם לחבק את ההווה וגם את העתיד שיבוא.

שוכחים שהעולם משתנה בדיוק כמו שהם משתנים כי העולם מורכב מאנשים,ברגים ברגים של המערכת שעובדת לא רע בכלל ואם בורג אחד נופל לא חבל.

כי הרי היא עובדת לא רע בכלל.

אנשים שוכחים שלפעמים לצאת מהקווים,לצאת מהשפיות ולבחון קווים אדומים זו גם הדרך לחיות והיא לא עניין של כבוד או פגיעה בגאווה של בן אדם זה או אחר.

היום כשהפרט שולט,היום כשחופש הביטוי הוא כל כך חשוב והכרחי לכל אחד אנשים מרגישים את הצורך למצוא גם את הגבולות של משהו שגרתי.

מה הבעיה?

שזה היה תמיד וזה יהיה גם בעתיד!

כשמישהי כותבת איזה פוסט תעמולתי על חברה שלה אחרת היא לא יותר בסדר מאותה החברה שלה.למה?

כי היא נותנת לעצמה את הקרדיט שמותר לה לכתוב שטויות אבל לאחרת לא.

כשהאחרת חיה בקודים כלשהם והחברה חיה בקודים אחרים הבעיה היא כאן זה הקצר בתקשורת.

מכיוון שיש דבר כזה קודים והם אופייניים לכל בן אדם אם מישהו, שהוא לא בעל הקודים כי לבעל הקודים מותר לעבור על הקודים שלו עצמו,

עובר על הקודים של האחר זאת בעיה והאחר לא מקבל אותה.

מכיוון שחופש הביטוי הוא דבר שלוקחים כמובן מאליו אנשים מרגישים את הצורך לגנות אחרים כי אותם לא עומדים בקודים שלהם.למה?

מי אמר לך שמותר לך להגיד דברים כאילו,מי נתן לך את הרשות ומי נתן לך את הכלים? הקודים שלך והחופש ביטוי שלך.

כבוד? זה דבר חשוב אבל לא עד כדי כך.

לפני הכל צריך להבין את המשמעות של המילה כבוד ולאחר מכן להשתמש בה,קודם צריך לרכוש אחד כזה ואחר כך לתת אותו לאחרים.

קודם צריך להבין מה מסתתר מתחת להכל ואז לתת אותו או לקחת אותו בחזרה זאת ההחלטה של אותו הבן אדם.אותו הבן אדם שיש לו קודים משלו.

בעולם חומרני,בעולם תקשורתי,בעולם שהרזון שולט בו.בעולם שהכל עניין של חופש ביטוי ומראה חיצוני אנשים איבדו את הראש לרגע.

למה?

כי מותר להם.

צביעות היא לא פחות גרועה מאותו העולם החומרני שכולנו חיים בו.

העניין הוא שיש כאילו שיודו בקול שהם חומרניים בעוד השותקים יהיו חלוקים בדעתם.

כולם חומרניים אבל מה שמחזיק אותם זה הקודים שלהם.

יש קודים קבועים,שכולם חייבים לכבד כי ככה זה בעולם שמבוסס על קודים מוסכמים מראש או לא מראש.

ובשביל זה יש מישהו אחד,עליון,שיעשה דין עם אילו שלא מכבדים את הקודים האילו.

אותו האחד ידאג להכניס לכלא,לתת קנס וכו' לבן אדם שעושה עבירה כלשהי.

אני לא יודעת מה יותר גרוע

להיות תמים ובור או להיות מודע לעצמך ובור.

יש דברים שצריך לקבל ויש דברים שפשוט צריך לסתום את הפה לגביהם.אז אולי כל ה"אנטי בלוגים ציצי" יסתמו את הפה ויתנו לעתיד לדבר.

זה יהיה נחמד לשם שינוי לא להרגיש את הבושה שאתם מביאים על יומן חיים שנכתב כבר 5 שנים כמעט.

(מוזר שלשם שינוי אין איזה נושא חם שקשור בשטות שהבלוגרים דנים עליה בזמן האחרון.משהו של בורים ומטומטמים)