עומדת אי שם רחוק וצופה.מרגישה כמו צופה מהצד.

ללימודי הלילה יש מחיר ולדעתי זה המחיר הקשה ביותר שאשלם בחיי העתידיים,הזמן שהולך לי.

אני בבית והיא בבית ולמרות ששתינו בבית אנחנו לא ביחד כי בלילות אני לומדת והיא ישנה ובימים כמובן שהמצב הפוך.

עיגולים שחורים התחילו לעטור את עיניי,מן עייפות של נגמרת לפני הסוף.

הסוף עוד רחוק אבל אם אני רוצה שהוא יגיע אני צריכה להקריב ולצערי זה הזמן איתה.

עומדת ולא עומדת.חולמת ולא חולמת.

אילו החיים בעצם וזאת המציאות הקשה.

מה בעצם יוצא מזה שהיא בבית ואני בבית? איזה חיסכון? של כסף.

יש מחיר ללימודים שלי ויש מחיר לזה שהקמנו משפחה אבל מה נשאר עוד לעשות? לעמוד בחיים ולא להתקדם?

אז אנחנו מקדמים,בקצב שונה מהאחרים (ועוד איזה שונה) אבל מותר לנו לבחור את דרך ב' ולא א' שכולם בוחרים.מותר להיות שונים.

סוף סוף מצאתי מה לעשות עם התואר שלי ולראות את ההתחלה של השאיפה זה דבר שמכניס בי מוטיבציה יותר מכל.

לדעת שאם אצליח לסיים אוכל לעשות את הדבר שארצה ושאם אסיים עוד יש משהו שמחכה לי בעולם הפתוח.

בשנה שעברה מצאתי את עצמי בהפסקה כפויה מהלימודים,אולי נזקקתי לה כדי לעשות סדר במחשבות ואולי כי זה באמת מה שצריך היה להיות.

הייתי צריכה להבין עם עצמי מה אני רוצה לעשות ולאן אני רוצה להמשיך והגעתי לזה.לבד.

לא צריכה את העצות של אף אחד ולא צריכה את המילים של אף אחד אני בן אדם עם ראש על הכתפיים שתודה לאל ואלוהים לא דילג עליו בזמן חילוקי השכל,אני יודעת לבד לקבל ולהגיע להחלטות שלי בעצמי.יודעת.

הייתי צריכה להגיע להבשלה הזאת לבד שלהיות מישהי כמו אימא שלי במקצוע זה בסופו של דבר הייעוד שלי.

בשביל להיות טוב במקצוע צריך להיות שלם איתו ולאהוב אותו זה המוטו שלי לגבי חיי המקצועיים.

ככה חייתי ובמחשבות האילו התחלתי את התואר הראשון וגם במחשבות אילו אתחיל את ההסבה שלי.

זה באמת חשוב להגיע להבשלה נפשית ופיזית כדי להיות טוב במה שאתה.

טיפשי אבל חיוני.

באחת המעבדות של קורס גנטיקה לפני שבועיים התווכחו איתי שתי בנות.פעמיים.

את הפעם השנייה אני לא זוכרת אבל את הראשונה אני זוכרת היטב כי הרגשתי שאני טיפשה גמורה.

אסביר תהליך שלא כולם מבינים אבל בשביל להרגיש טוב אהיה חייבת לפרט.

דיברנו על הפריה של ביצית על ידי זרע,הגנטיקה הבסיסית מכולם או יותר נכון הביולוגיה הבסיסית מכולם כי לא נכנסו לעומקי תהליך ההפריה אלא יותר למה שקורה לאחר ההפריה.

לאחר ההפריה של הביצית על ידי תא זרע יכולים לקרות 3 מצבים:

1. הביצית מופרית על ידי זרע אחד

2. הביצית מופרית על ידי שני זרעים חזקים ;)

3. שתי ביציות תותחיות עוברות הבשלה בצינוריות ומצליחות לחדור לרחם ויכולות להפרות מ-2 זרעים.

התוצאות:

1. ילד אחד

2. שני ילדים תאומים זהים

3. שני ילדים תאומים לא זהים

הוויכוח שלנו סבב סביב תאומים ולכן מצב 1 יורד מהפרק.

הוויכוח היה על עניין שק החלמון,כאשר ביצית מופרית על ידי תא זרע היא מתחילה לשחרר הורמונים אותם ההורמונים מעודדים היווצרות של קרום מגן מפני מזיקים,שק החלמון=שק מי השפיר.המצב תקף לגבי כל מצב ממה שתארתי בזמן ההפריה.

מרכז הוויכוח היה מה קורה כאשר יש שתי הפריות כלומר שתי ביציות מופרות ומה קורה כאשר יש הפריה אחת על ידי שני תאי זרע.

הטענה שלי הייתה שבהפריה מספר 2 (כזכור שני תאי זרע מפרים ביצית אחת) התחלקות ל-2 גושי תאים שבסופו של דבר הופכים לשני עוברים מתרחשת לאחר מספר מסויים של הכפלות (8 ליתר דיוק) כך שכל 4 תאים בסופו של דבר עוברים שלבי התחלקות עד שנוצרים שני עוברים.

אחת הנשים שהתווכחו איתי ילדה תאומות זהות כלומר הביצית שלה הופרתה על ידי שני תאי זרע אך הזיהוי של שני לבבות פועמים התרחש רק בשבוע ה-16 כשממש ראו שני גושים שונים בשק חלמון אחד.

כשאמרתי שהדבר הגיוני כי התחלקות לשני גופים היא אקראית ורק כאשר יש מספר מסויים של תאים בשק החלמון הסתכלו עליי השתיים ואמרו שזה מתרחש ישר.

כמובן שישר איבדתי את הביטחון במה שחשבתי לנכון כי איך זה יכול להיות ששתיים אומרות לי שמה שאני אומרת זה זיבולי שכל.

כמובן שלא רצתי לחפש את זה באינטרנט אלא פשוט נשארתי עם ההרגשה המחורבנת שואללה ביולוגיה זה לא המקצוע שלי.

באחד הימים דנתי עם אימא שלי באיזשהו נושא שלא קשור לזה ונזכרתי בוויכוח הטיפשי ההוא ביום המעבדה.

אמרתי לאימא שלי שאחות טובה היא אחות ששלמה עם ההחלטות שלה,עם ההבחנות שלה וכו' ואני לא מרגישה שאני יכולה להיות שלמה כשמישהו מערער עליי וכך הוויכוח הזה עלה לו.

לאחר דיון בקול עם אימא שלי שמבינה משהו הבנתי שצדקתי וכי בתאומים זהים ההתחלקות היא לאחר מספר מסויים של תאים וברור שיהיה שק חלמון אחד כי זאת ביצית אחת ולא שתיים!!! ולכן,יש שק חלמון אחד!

באותו היום הרגשתי יותר מטומטמת שאני נותנת לכל אחד לערער אותי ואני אצטרך לעבוד על זה כנראה...

בכל אופן,ימים קשים.