אתמול ביקרו אותנו בביקור פתע (יותר נכון רק את בעלי ואותי זה הפתיע שאר המשפחה ידעה) בנות דודות של בעלי.

אחרי כל ביקור שלהן מתחילות השאלות המטרידות:

1. נו,מה עם ילדים?

2. כמה זמן הם כבר מנסים?

3. מתי?

4. נראה לי זאת בכלל לא רוצה.

5. ואצלו?

6. הוא לא נראה לי בכלל.

7. לא מתחברת אליו.

8. היא מתלבשת ממש יפה.

9. כן,גם זמנה של אחותו של הבן שלכם אוזל (גיסתי) 

10. נו,מתי?

ועוד ועוד ועוד...

כל פעם שמעלים נושאים שכאילו חמותי נכנסת לדיכאון,הבת שלה עוד לא נשואה ושלא נדבר על קשר עם גבר כלשהו.

אין לה ילדים.

היא יצאה לפני יותר מ-5 שנים מקשר של 10 שנים והיא לעומתו עדיין רווקה שלא מוצאת את עצמה וקופצת בין עבודות,הוא מצא לעצמו אישה נצלנית שהביאה לו ילד אחרי פחות משנה שהם נשואים (חכמה האישה.אבא של בעלה אוליגרך ברוסיה גם אני הייתי עושה לו 10 ילדים אם צריך).

בכל אופן,הוא בכל זאת לא היה בשבילה אז אין טעם לבכות על חלב שנשפך.הוא היה חרא למרות שאליי הוא נחמד (רואים משחקים של יורו ומונדיאל כולנו אוהדי גרמניה מושבעים) כך שאני לא בדיוק בעמדה של לשפוט.

הבנות דודות לא מספרות כלום רק שהבכורה מביניהן קצת יותר פתוחה.

נמצאת בטיפולי הפריה כבר 5 שנים,שום דבר לא מצליח.

רוב הביציות לא שורדות את תהליך ההפרייה ואילו שכן לא מצליחות להיקלט ברחם.

המצב לא נראה טוב בכלל.

אצלה הביציות ואצלו הזרעים שלא מתפקדים כמו שצריך ולא מצליחים לחדור את הביצית ולכן הסיכויים של שניהם להרות יחסית נמוכים אבל גם סיכוי של 30/40 אחוז לדעתי הוא סיכוי טוב (ואני עוד אופטימית).

הטענה שלי הייתה יותר בכיוון גיסתי.שהיא חייבת להביא ילד לעולם גם אם גבר שהוא לא הכי מתאים לה.

יכול להיות שהייתה צריכה להביא ילד עם המעפאן שהייתה איתו 10 שנים.יכול להיות.

זאת הטענה שלי בכל אופן,שאם לא יסתדר משהו ביני לבין בעלי אני בחיים לא אתחרט על כך שלא עשיתי ילדים כי אני בגיל 35 מקווה לסיים את התפקיד שלי בתור אינקובטור ויותר להיות אימא גם אם חד הורית מסיבה זו או אחרת.

אם אגיע למצב של לבד לא ארצה לחפש לעצמי בן זוג בגיל 40 לעשות איתו ילדים,ארצה להיות במערכת יחסים כמו של אימא שלי לאחר הגירושים,

לה יש ילדים ולו יש ילדים והיא ממש לא מתכננת לעשות עוד.מספיק לה.

היא מסתכלת נכון על החיים,אמנם היא לא עשתה הכל כמו שצריך אבל אפשר להוריד בפניה את הכובע שהיא עוזרת לילדים שלה לעמוד על הרגליים,כזאת אימא אני רוצה להיות בגיל 40 להרים את הילדים שלי על הרגליים ולא לחשוב על לעשות עוד כמה.לדאוג למה שיש ולא לחשוב על מה שאין.

גיסתי לא תוכל לקבל את מה שאני אקבל בגיל 35.גם אם שי-לי תהיה הילדה היחידה שלי אני אדע שעשיתי את שלי ולא אחשוב על לעשות לשי-לי אחים מגבר אחר.

ככה אני גם יודעת שיש לי יורשת ואני לא לבד בעולם הזה.תודה.

זאת דעתי לפחות.

יותר ויותר נולדים ילדים עם אוטיזם ברמה כלשהי.

אף אחד לא מפרסם את זה,אף אחד לא מדבר על זה אבל נשים שמגיעות למצב שהרכבת שלהן נסעה כבר מזמן ונאלצות לעבור הפריות מלאכותיות צריכות לדעת את הסיכונים ואחד מהם זה שיחלופים גנטיים (סיכויים למוטציות) בהסתברות הגבוהה בהרבה מאילו שמופרות בטבעיות.

אף אחד לא מציין את זה ואף אחד לא מדבר על זה שהפריה מלאכותית היא אמנם דרך אבל היא דרך רבת סיכונים.

שאם לאישה אשר נכנסת להריון בטבעיות הסיכוי לתסמונת דאון הוא 1/300 (עכשיו כבר פחות) אזי לאישה שעוברת הפריות מלאכותיות הסיכוי הזה עולה בפי כמה לרוב את הנתונים על אוטיסטיות  מגלים בבדיקות שעושים כיום (שקיפות עורפית מוקדמת,מאוחרת,מי שפיר,שליה,חלבון עוברי וכו'...) כי כמובן שכל הבדיקות הללו בודקות תסמונת דאון אך לא מחלות גנטיות אחרות שיכולות להתעורר כתוצאה מהתהליכים המאסיביים שעוברים הביצית והזרע בדרכם להפריה במבחנה.

ילדי מבחנה הם אילו שמעלים את אחוזי האוטיסטים בעולם למה?

כי אף אחד לא מדבר על זה ואף אחד לא מספר את זה וגם אף אחד לא מפרסם את זה.

וגם,כי נשים הן מספיק טיפשות לחשוב שיש להן זמן עד גיל 50 אבל הן שוכחות שלילדים שלהן אין את הזמן הזה