עוד כמה פעמים אצטרך להגיד לעצמי "אל תתייאשי","תיהי חזקה","עוד קצת","תתני עוד קצת","הוא כזה והיא כזאת","לא נשאר לך עוד הרבה"

כמה דמעות אני עוד אצטרך לבכות ולהרגיש שסוף סוף הולך לי.

אני לא מחפשת הצטיינות כי זה לא יעזור לי בהסבה.

אני לא מחפשת שיקלו ויתנו לי נקודות על מה שאני לא אלא רק על מה שאני כן.

אני לא מבקשת משהו שהוא בלתי אפשרי.

אבל אני בכל זאת מרגישה ששמים לי מקלות בגלגלים,כשסוף סוף אני מצליחה להתחיל לנוע משהו קורה וגורם לי ליפול.

וויתרתי על עבודה בשביל הלימודים,וויתרתי על בילויים בשביל הלימודים ובעצם וויתרתי על הרבה רק בשביל לסיים כבר ולא למשוך.

אבל נראה שתמיד יהיה את המישהו הזה שיגרום לך לירידת מוטיבציה.

במקרה של הסמסטר הנוכחי זאת המנחה של הסמינריון שלי,הבעיה היא שאין לי מושג איך היא נראית בכלל.

אין לי מושג מה היא רוצה ואין לי מושג מה הציפיות שלה.

בעצם,לקחו וזרקו אותנו.מצפים מאיתנו להצליח בכוחות עצמנו ללא כלים בכלל.

אז קיבלתי 62 בממ"ן הראשון מבין השניים ומעניינת אותי ההתפלגות של ציוני הממן בקורס.

הספר דל ואין חומר להישען עליו אולי דווקא במקרה הזה הייתי צריכה להגדיל ראש ולהסתכל באינטרנט? ככה היא לא הייתה מכנה אותי "מעתיקנית"

מעולם לא העתקתי.

פעם אחת הואשמתי בהעתקה כשאחד הסטודנטים מהקורס שלי שלח לי את הממ"ן שלו למשוב ומתוך לחץ שלחתי את הממ"ן שלו במקום את שלי,ירדו לי 10 נקודות "קנס" על הטעות המצערת הזאת.

במקום 98 קיבלתי 88 :/

למדתי את הלקח שלי שלא רק שלא עושים טובות אלא שגם לא כדאי להעתיק כי זה אוטומטית 0 ללא שום בירורים ושיקולים מצד המנחה.

בכל אופן,עשיתי לא מעט קורסים וגם לא מעט ממנים כמובן ומעולם עוד לא יצאו נגדי האשמות כהעתקה וכו'..אני יכולה לשנות את הכתוב במילים שלי וזה בדרך כלל מה שאני עושה אבל כשהיא טוענת שאני העתקתי מילה במילה כשהקפדתי לשים מרכאות איפה שאכן ציטטתי גורם לי הרגיש אשמה בפשע שלא ביצעתי ובכלל לשקול מחדש האם אני מעוניינת לעשות סמינריון עם מנחה שכזו.

ידעתי שחייב להיות איזשהו קטץ' בסמינריון קל,לא יכול להיות שסמינריון כזה לא יכלול בתוכו איזה חרא משל עצמו ובמקרה הזה זאת המנחה.

שכנראה לא תתן מנוח לאף סטודנט בקורס הזה.חבל.

הסמינריון הזה כמו קורסים אחרים בפתוחה יכולים לגרום לסטודנט לצאת בהרגשה טובה וכייפית אבל כששוחקים אותנו ומוציאים מאיתנו את המיץ שלא יחכו לתודה אחר כך,הדבר היחיד שאני ארצה לעשות זה לשרוף את העבודה הזאת לאחר קבלת הציון.

לא יודעת כמה עוד דמעות ומשפטי עידוד יצאו ממני אבל אני מרגישה שאת הדרך הזאת אני רק מתחילה ושעד עכשיו זה היה הדובדבן שבקצפת.

עכשיו מתחיל המוות,עם הסיום המתקרב מתחיל המוות.