אז אותו המבחן הציון שלו? לא משהו בכלל...אוף!

חיכיתי לתוצאות כמו מטורפת כי ההרגשה באמת הייתה טובה אבל בסוף התברר שהוא בכל זאת מצא על מה להוריד לי 26 נקודות שלמות!

אז סריקת מבחן הוזמנה ונראה איפה אני יכולה לגרד נקודות בערעור.

באסה 1.

עבודה,ממש קלה שהגשתי לפני יותר מחודש.הציון הגיע.

ממש אבל ממש לא משהו ואני בתהיות על מה היא מצאה להוריד לי בכזה דבר ואם זה מעבר לחומר הלימוד שבספר (מה שלדעתי ככה) אז היא לא יכולה להוריד לי כי

א. אין שיעורי הנחיה

ב. הספרים זה החומר היחיד שאני יכולה להישען עליו אז ראש קטן? ראש קטן עד הסוף.

באסה 2.

סיפרתי לבעלי על ציון המבחן והוא דווקא התגאה בי כי הוא צודק,באקדמיה לקבל ציון שהוא הרבה מעל העובר ועוד בקורס כבד של 6 נ"ז,שאלות פתוחות ועוד ללא חומר פתוח זה מאוד קשה.

אבל לא משנה כמה הקורס הזה קשה וכמה מכשולים יש עדיין הייתי צריכה לקבל ציון מעל ה-85 לפחות.כי הוא היה קל.

השוותי את הבחינה שלי לאיזו בחינה בקורס שהוא אמור להיות תותח בו איזה תאורייה על המנוע או משהו (הוא לומדת הנדסת מכונות) ואז הוא מקבל בו ציון שהוא חשב שהוא יקבל בו הרבה יותר.ככה בדיוק אני מרגישה.

אבל הוא בכל זאת עודד אותי ואמר לי שטוב שזה מאחורי ועדיף לא לחשוב על זה ולהמשיך הלאה.

הבעיה היא שאני לא יכולה להרשות לעצמי לקבל ציונים נמוכים בקורסים "קלים" כי אם אני אקבל בהם ציונים נמוכים וגם בקורסים הקשים ציונים נמוכים לא יהיה לי משהו שישווה את הממוצע הסופי.

אז אני חייבת לעשות לעצמי ציוני ספייר כדי שאני אוכל בשקט ובשלווה לקבל ציון נמוך בקורסים הקשים.

זאת התוכנית בכל אופן,מקווה לעמוד בה עד הסוף.

השאיפה שלי היא לקבל ציון גבוה יותר בבחינת חלק ב' ואז הציון ישתווה אבל יהיה נחמד לקבל את ה-83 בציון הסופי של קורס שהוא מעניין אותי מאוד דווקא והוא שווה כל נקודה נוספת שאני הולכת לערער עליה.

בכל אופן,אני עדיין מבואסת וחסרת מצב רוח.

עכשיו גם הציון על העבודה התווסף אבל הוא,המשקל שלו לא משהו לדעתי.

אז בעלי הציע ללכת לאכול בחוץ,התלבטתי והתחבטתי אבל לא (!!) אין כסף!! במיוחד שהרבה הלך החודש לחיסכון שלנו כי החלטתי שמתחילים לחסוך כי חייבים ולא כי צריך.

בכל אופן,אמרתי לו שבדרך כלל אילו הגברים שצריך לפתות אותם באוכל ולא נשים אבל טוב,ביני לבין עצמי (וגם ביני לבין בעלי) יודעת שאוכל זאת התשוקה הכי גדולה שלי.

מספיק לצייץ לכיווני לגבי מסעדה ואני רצה אצה לבזבז כסף בלי חשבון.

אבל לא! הפעם אני הייתי להגיד שלא משנה כמה אני מבואסת וקקה המצב רוח שלי,אין כסף לאכול במסעדה! לא החודש במיוחד!

אבל המחווה הקטנה הזאת שלו,בלי להתחשב במצב הכלכלי שמציק לנו ללא הרף,בלי להתחשב בזה ששנינו עייפים מהכל הוא בכל זאת לקח רגע בשבילנו והציע לי לצאת ולהשתחרר קצת.

אני מורידה בפניו את הכובע ונזכרת שוב ושוב למה אני אוהבת ומעריכה אותו כל כך.

לפעמים אני שוכחת שהוא לא רק חבר לחיים אלא הוא גם אוהב אותי ויעשה הכל בשביל שיהיה לי טוב.

אני באמת מודה שיש לי מישהו כזה,אימא שלי שאני בשר מבשרה לא עושה לי מחוות פשוטות שכאילו.

טוב,בהתחשב בזה שאני הדבר שמרכז חייו אצלה לא אני מרכז חייה אז זה מה שעושה את ההבדל כנראה.

אז הפיתויים הקטנים שיכולים לקנות אותי בשנייה מכל בחינה שהיא זאת התשוקה שלי לאוכל.

ויש לי מישהו שיודע לנצל את זה היטב