סוף העולם שלי הסתכם בלקום מאוד מוקדם בגלל פספוס של הקטנטונת.

זה התחיל ברטיבות שהורגשה לאחר סוף המעשה,זה היה מאוד דביק ולא נעים עד השעה 14:00 לא הצלחתי להתאושש מהרטיבות כי למרות המגן מזרן זה בכל זאת לא עזר להתגבר על הלחות.אז קפאתי מקור מתחת לפוך למרות שהיה לי נעים.

סוף העולם שלי הסתכם בריצת מרתון מהבית אל הרכב עם הילדה.

כן,נרטבתי עד שלד עצמותיי אבל למי אכפת? העיקר שהילדה בריאה,יבשה ושקטה.

סוף העולם שלי הסתכם בכך שבצד שלי,של הנהגת,המטריה שלי סירבה להסגר והייתי על סף לזרוק אותה על הכביש!

לנסוע ולשכוח מהכל,הגשם הרטיב את האוטו,השיער והרכב!

המטריה הרטובה ספגה מים (אבל מ-ל-א!) גם בהסגרה ולכן כשהוכנסה לאוטו היא גם הרטיבה את המושב שליד הנהגת...

סוף העולם שלי הסתכם בכך שישבתי כ-5 דקות ברכב עם מנוע דולק,חימום על פול,הרגל על דוושת הגז וחלונות מאודים,כי אוטו ידני צריך לחמם בכזה מזג אוויר.

וכמובן על הדרך חיממתי אותנו.

אז היה גם בזבוז של 14 ש"ח של ה-2 ליטר דלק שהתבזבזו בזמן הלחיצה על הגז,שלוש-ארבע אלף טורים בהילוך ראשון עושים את העבודה.

סוף העולם שלי הסתכם ברמזור שהתקלקל בכביש ראשי בדרך לביתה של גיסתי.

עמדתי כ-20 דקות כי אנשים הם בהמות וכל אחד מרגיש שמגיעה לו זכות קדימה,רק הבעיה שהוא לא נותן לאף אחד.

ברגע שהגיע תורי,נעצרתי ונתתי לעבור לכמה וכמה מכוניות,שומעת צפירות מאחורי ושמה קצוץ כי סוף סוף תורם כשנמאס לי אני מתחילה לנוע.

אוטו תכול מעוור מסוג סוזוקי פונה שמאלה ואני רוצה לעבור,היא נדחפת ואני נדחפת,היא עושה לי "חכי רגע" ואני עושה לה טוב אבל תוך כדי לוחצת על הגז עד לפרפור על הכביש החלק ועוקפת את האוטובוס שחוסם את הצומת ואז אני גאה.גאה ברכב שלי בתקווה שישאר איתי לתחזיות של סוף העולם הבא.

סוף העולם שלי הסתכם בבהייה בתינוקת בת 3 חודשים כמעט.

מתוקה,מתוקה,מתוקה.

אין לי את האומץ לגעת בה,אין לי את האומץ להרים אותה ואין לי את האומץ גם להודות בזה שאני מפחדת.מאוד!

אז הסוף עולם הזה מסתכם במחשבות של פספוס ותהייה האם האימא הזאת לא נעלבת כי היא ציפתה שלא אפסיק להחזיק אותה.

סוף העולם שלי מסתכם בנסיעה לחמי לקחת אותו מהעבודה.

נסיעה ארוכה,ארוכה בגשם.

זה הדובדבן שבקצפת,לצפות לסוף העולם רק בשביל לא להגיע לפעם הבאה שאצטרך לקחת את חמי מהעבודה או בכלל