בדיקה אצל גניקולוג היא לא דבר נעים אבל היא משהו שאזרתי לא מעט אומץ לעשות לאחר כמעט 4 שנים שלא עשיתי.

אחרי הלידה אמרו לי לבוא לביקורת ולראות שהתפרים והכל החלים כמו שצריך אבל מכיוון שהדימום נפסק אחרי פחות משבועיים הבנתי שהכל תקין.

אחר כך עם ההנקה האינטנסיבית שלי התחיל מחזור כמו שעון לאחר 3 חודשים של שקט ממנו.

הפעם הוא יותר כואב מאילו שהיו לפני ההריון אבל הוא יותר קצר.

אז הלכתי ונבדקתי ולא היה נעים אבל הבדיקה לפי דיברי הרופא "פרפקט".

אני מבייצת,בימים אילו ממש אני מבייצת כלומר אני בנויה שוב להיות אינקובטור אנושי לבייבי חדש (שלא יבוא בקרוב-המשפט הזה יחזור על עצמו לא מעט בשורות הבאות).

עם השמחה והאושר חזרתי הביתה ואמרתי לו שאני מבייצת ויאללה בוא נתחיל להתאמן (בצחוק!!) אבל הוא כנראה הבין את זה אחרת והוציא לי את האוויר מהמפרשים מהר מאוד :(.

אין לנו בית משלנו,אין לשי-לי חדר משלה ואיפה בכלל נדחוף עוד תינוק בחדר 5 על 3 שלנו? אין!

והכסף?! מאיפה נקח לעזאזל את הכסף לילד נוסף?

אבל צריך ילד נוסף! עוד שנה-שנתיים גג אין סיכוי שהפער ילך ויגדל אני לא מוכנה לזה!

אני לא אשאר בבית,בסדר! אז אני לא אשאר בבית.

ילד לא בקרוב.

ילד לא בשנה הבאה.

ילד לא בשנה וחצי הקרובות.

הריון לא בשנה וחצי הקרובות.

אז מה אני עושה?

הלב בוכה,החדשות הטובות שקיבלתי מהרופא הולכות לפח ואני היחידה שהולכת לחיות עם זה שאני יכולה להתרבות אבל אין לי איך לפרנס.

כל העולם סביבי עושה ילדים ועוד ילדים כאילו שיש להם יותר כסף ממני אבל למען האמת? לא באמת.

אולי אם הוא לא היה מתחיל ללמוד היינו יכולים להרוס גם לו את העתיד עם עוד ילד.זה שווה את העתיד שלו?

אני לא חושבת!

אז אני עושה מאמצים ואני עושה תוכניות ואני רוצה להצליח כל כך אבל אין זמן,נראה שהכל נמתח ונמתח ובימים כאילו אני פשוט לא רואה את הסוף!

אני בוכה.פשוט בוכה מבפנים.

מדוכאת וכועסת על עצמי שאני בכלל מעיזה לחלום שוב ולתכנן תוכניות שוב ובכלל לרצות שוב.

נמאס לי להיות היחידה שחושבת על העתיד המשפחתי שלנו!

כן,קשה לנו אבל לעזאזל למי לא קשה?! אני בוכה.

נמאס לי להתאמן על לעשות ילדים אני רוצה לעשות ילדים!

ברגע שאני רואה את הסוף של התואר כנראה שאז גם יבוא הסוף של הבכי!

אוח.אני תקינה ומדוכאת!