הוא חזר,השבוע עבר מהר היה שקט מידי,קר מידי ובכלל הכל יותר מידי.

גם הייתי בוסת אז השבוע באמת היה יותר מידי,סבלתי כאבי בטן לבד אבל הפעם היא הייתה קצרה מאוד וכואבת פחות.

עכשיו מתחיל הלחץ מהצד שלו "מתי תמצאי עבודה?" או "יאללה תמצאי כבר עבודה" כאילו שהעבודות האילו מחכות לי בצרורות ואני רק צריכה להצביע על משהו והנה היא שלי.

אז זהו,שזה לא כזה פשוט.

אני מאוד מוגבלת מבחינת זמנים,מבחינת שעות,מבחינת מיקום וכו' וכו'...המקום שאני מחפשת בו הוא לא נמצא בתחום של איפה שאני גרה הוא קצת יותר רחוק,בעיר הסמוכה-בעיר שהגן של שי-לי נמצא בה.

כשרואים בקורות חיים שלי שאני גרה בעיר אחת ובעצם שולחת קו"ח לעיר אחרת לא בדיוק מתלהבים מזה כי לא רוצים לשלם נסיעות אבל מה לעשות שאני לא יכולה לכתוב בקו"ח "הבת שלי נמצאת בגן שם אז אני חייבת למצוא שם עבודה"?!?!? מתסכל!

הם אפילו לא מרימים טלפון לברר מה בעצם העיקרון בזה שאני מציעה את עצמי בעיר הזאת ולא בעיר הסמוכה האחרת.

חבל.

אני יכולה להיות עובדת מצויינת אם רק יתנו לי הזדמנות.

בכל אופן הוא חזר.אני שמחה שהוא חזר והשקט הנוראי שהיה לי 24/7 נעלם ושעכשיו יש לי שקט ב-15/5 בערך.זה טוב.

הוא קנה לעצמו מה שהוא רצה לקנות,הוא למד מה שהוא נסע ללמוד,הוא הצליח ואני מאוד שמחה על זה שהוא מתקדם בחיים שלו.

שכל אחד מאיתנו מתקדם בחיים שלו.

אתמול היינו אצל בת דודה של בעלי שילדה לא מזמן,חמי היה שם בפעם הראשונה מאז הלידה הורמו הרבה כוסות,הרבה ברכות נאמרו והיה גם נחמד לשמוע אותו מקדיש משהו בשבילי שהוא מעריך את זה שאני כזאת אישה תומכת ומעודדת.היה נחמד לשמוע משהו טוב מכל הימים הנוראיים האילו.

בכלל בימים האחרונים חמי התרפק עליי לא מעט וזה גרם לנו להתקרב,הוא הבין בדרך זו או אחרת שגם אני פה בשבילם למרות שהבן שלהם לא פה.

שאני חייבת להם המון למרות שאני לא אומרת את זה במילים :)

הוא בן אדם של מילים ואני בן אדם של מעשים,הבאתי להם נכדה ראשונה וגם הבאתי להם בן מאושר ומתקדם.

יכול להיות שלולא אני הוא עד היום לא היה לומד ועושה משהו מועיל עם עצמו,היה רווק מושבע שמתעסק כל היום באוטו ובגיל 40 היה נזכר שגם צריך להתקדם בחיים.

בכל אופן,אני שמחה!

מאוד שמחה!!!