אני מתפלאה על כמה ימים בודדים יכולים להשפיע על הנשמה,הגוף,הראש והלב.פשוט מדהים אותי.

כמעט שבוע שלא התראנו וכמעט שבוע שלא אמרנו את המשפטים הקיטשים כנראה מהתחשבות כלשהי אחד בשני,לא להכביד אחד על השני.

ידעתי שקשה לו וידעתי שקשה לי אבל בדיעבד אני חושבת שלהגיד "אני אוהבת אותך" או "אני מתגעגעת אלייך" לא יכול להיות בכל דרך שהיא מעמסה על הבן אדם השני אלא להיפך,יש פה מישהו שמחכה לו.

או שאולי המשפטים האילו לא צריכים להיאמר ואנחנו יודעים את זה? אני חושבת שאת המובן מאליו לא צריך להשאיר בפנים אלא צריך להוציא אותו החוצה ואף להקצין אם אפשר,במיוחד אם רחוקים.

היום נשברתי ואחרי שיחה ארוכה יחסית,אחרי ניתוק ואחרי מקלחת הבנתי שאני חייבת את זה לעצמי והוא,שיתמודד בפעם.

התקשרתי והוא לא ענה,כנראה היה בנהיגה או שפשוט לא שמע אבל לצערי זה הספיק לי בשביל לקבל רגליים קרות ולוותר על החיבה הפתאומית.

אחרי שעה וחצי,ממש עכשיו קיבלתי ממנו שיחה "למה התקשרת"

"לא חשוב כבר"

"נו,מה רצית להגיד?" (מדהים עד כמה אלפי קילומטרים ממני יש דברים שלא נעלמים)

"סתם,לא זוכרת כבר.זה היה לפני שעה וחצי"

"אה,אוקיי"

"הגעת כבר?"

"כן,אני הולך לישון עכשיו"

"טוב.לילה טוב"

"**** (כינוי חיבה).."

"אה?"

"אני אוהב אותך"

טוב את ההמשך אפשר לנחש כבר...

זה פשוט מדהים אותי איך הוא ידע,איך הוא נחש,מאיפה זה בא לו אחרי מספר ימים,למה דווקא כשאני הרגשתי ואיך? איך לעזאזל הוא ידע שבשביל זה התקשרתי רק בשביל זה?

אולי הדיבורים על ה"אחד" הם לא סתם דיבורים.

יש דברים שלא יכולים להיות מתוך הרגל,יש דברים שלא קורים בתוך הרגל ושגרה,אני חושבת שלמרות ולפעמים זה נראה כאילו ואנחנו נמצאים במן רוטינה שחוזרת על עצמה אנחנו עדיין לא הגענו לשלב שבו אנחנו חיים כי פשוט נוח לנו,שבו אנחנו חיים כי לא בא לנו לפרק משפחה.

הפרפרים בבטן,הכיווץ הקטן הזה למטה? אני מרגישה אותו עדיין זה לא סימן טוב?

נכון שלפעמים ונראה כי האהבה נעלמה ולפעמים נראה שאין שום דבר שמקשר בינינו בכלל אבל כשאני לבד,בחדרי חדרים אני פתאום מבינה שיש לנו עוד הרבה לעבור,שיש לנו עוד הרבה לחוות ביחד ולחוד ובכלל לקבל פרטיות אחת מהשני זה לא דבר רע.

המרחק הזה הוא נוראי אני מוכנה להיות איתו באותו החדר ושהוא יתעסק בדברים שלו ואני בשלי אבל אני לא מוכנה שהוא יהיה במרחק של טיסה ממני כשאני פה חושבת בלי הפסקה.

הפרפרים בבטן הם פה ולא נראה לי שהם מתכוונים ללכת.

הייתי צריכה לשמוע את המילים האילו,הייתי צריכה לשמוע את הטון הזה והייתי צריכה לשמוע שלמרות שטוב שם יותר מאשר בארץ הוא מעדיף אותי על פני הטוב שמוצע לו שם.

"אני מתגעגע"

"אוי..אל תעשה לי את זה"

"טוב,מחר.מחר!"

"כן,מחר אני בא" 

עכשיו אני דומעת כי את הטון שלו אני מצליחה לשחזר בראש שלי אבל לא באמת מצליחה לשחזר את המילים המדוייקות שהוא אמר.

זה משנה מה הוא אמר אם זה היה בכזו צורה? איך אפשר לזכור משהו כשמורעפות עלייך מילות אהבה שכאילו? לא יודעת.