מוזר שצריך ללכת רחוק בשביל להבין דברים שלא רואים ביום יום.

השגרה חונקת,מעוורת ולא נותנת לראות מה קורה מאחור המסך השחור הזה שלה.

כן,ידוע שכל מערכת יחסים גורלה הוא בסופו של דבר שגרה,מן מסך אפוף ומדכא של שגרה.

אוהבים,נפגשים,קמים נראה כאילו שהכל בלופ וזה חוזר על עצמו שוב ושוב בכל יום,בכל שבוע ובכל חודש.

אולי זה לא בסדר שאני לא רגילה להיות רחוקה ממנו או שההיפך הוא הנכון,שאני לא יכולה בלעדיו.

כמו שכתבתי פעם,גם אם נפרד אני אראה אדישה אבל אבכה לכרית ואקלל את היום שבחרתי בו להיות לי לאחד.

אני בחרתי? ממש! הלוואי שהדברים האילו היו בשליטת הראש ולא הלב.

אולי אם הראש היה עובד שעות נוספות הייתי לבד עד היום,רווקה,לא בתולה,לא נשואה וללא ילדים (שכרגע זה נראה לי הדבר הנורא מכל).

אני לא תלויה בו ככה שאני לא יכולה להסתדר בלעדיו אבל מאוד קשה לי שהוא לא נמצא פה.גם אם אני לא צריכה אותו לרוב ואני מסתדרת לבד עדיין טוב שיש לי את החיבוק והנשיקה האילו בכל יום צמודים אליי ובמיוחד ממנו.לא כל גבר יכול למלא את החלל הריק שאני מרגישה כרגע.

כשהייתי עסוקה כל היום,רצתי בין ראיונות עבודה,עשינו קניות והיה לנו יום עמוס שכזה לא חשבתי על זה רק רציתי שינחת בשלום בגרמניה.

אבל עכשיו,בין הצללים והחשכה אני לא מצליחה לנשום.הלב שלי כמה להרגיש אותו ולשמוע אותו נושם לידי.

אומרים שהלילה הראשון הוא הכי קשה ולמען האמת אני לא רואה את עצמי בלילה השני וה-5 הנוספים שאחריו,זה יותר מידי קשה לחשוב על הלילה הראשון אז על ההבאים? כשחושבים על זה,כשהוא עוד היה פה שבוע זה לא באמת נראה כל כך הרבה זמן אבל עכשיו,כשהוא לא פה השבוע הזה הולך להזדחל לי.

אני לא יודעת מה הייתי עושה בין 4 הקירות האילו אם לא הייתה לנו בת משותפת,נראה לי הייתי בוכה את נשמתי החוצה או שלהיפך עובדת בעבודות לילה רק כדי לא להיות לבד בבית החשוך הזה.

העלנו את זה אתמול שאם הוא היה לוקח את הילדה לטיול ואני הייתי נשארת כנראה שהייתי משתגעת מרוב כל הרגשות שהייתי מרגישה באותן השעות,ימים והכי גרוע הלילות.

אני עייפה,העיניים שלי נעצמות אבל משהו מפריע לי לישון.

אני יודעת שאחרי היום המעייף שלו הוא כבר ישן מזמן,מגיע לו,מחר הוא הולך לעבוד (בכל זאת שלחו אותו מהעבודה זה לא נופש).

אבל אני לא מצליחה לישון כאן כשאני יודעת שהוא רחוק ממני ואין לי מה לעשות עם זה.

אני מפרגנת ואני מאוד שמחה שבעלי מתקדם בחיים שלו ומצליח כל כך בתפקיד שלו,לפחות אחד מאיתנו! 

אני עוד לא מצליחה לקחת את עצמי בידיים ואני מסתובבת בין עבודות,קשה לי מאוד עם המציאות העגומה שאני רואה מולי.

מזכירה בבקרים ובריסטה בערבים,זה לא נורמלי אני אימא ואני מתנהגת כמו מישהי בת 20 (או שיותר נכון מישהי בת 25 אבל רווקה או אחת שהיא בזוגיות וחוץ מהבן זוג אין מישהו אחר שיפריע לה לדפוק שעות) אז אני מתוסכלת.

הלחצים מכל הכיוונים לסיים את התואר הזה,הבעיה היא שבזמן שאני לומדת אין מישהו שיעסיק לי את הילדה ואני נאלצת לחזור לשגרת לילה מה שקשה לי מאוד עם עבודת בוקר.אבל הבטחתי להם,לבעלי ולעצמי שהילדה לא תשפיעה על העתיד שלי ואני אעשה הכל שזה לא יקרה.

אני שמחה שלבעלי אין את הבעיה הזאת,שיש לו את התמיכה שלי ואני היחידה שיכולה לעשות דברים עם הילדה למרות שאנחנו בבית והוא בחדר אחד ואנחנו בחדר אחר והילדה לא נכנסת לו לחדר ומפריעה לו כשאני בבית המצב כשאני לומדת הוא שונה לגמרי ויוצא מצב שהיא תמיד רוצה להיות איתי ולא מצליחים להעסיק אותה כדי שהיא תתן לי ללמוד משהו מושך אותה כשאני בחדר.

זה נהדר למען האמת.זה מקסים בעיניי יותר מאשר שזה מציק לי.

אני מתגעגעת אליו כל כך!!!

אז כנראה שמצאתי לעצמי את העבודות שכל כך חיכיתי להן.

ממש באותו בניין,מזכירה בבוקר ובריסטה בערב מה שטוב בבית קפה זה שמספיק לו אם אני אתן לו 2 משמרות בשבוע ואפילו אחת.

ובמשרד הם רוצים אותי מ-9 ועוד 14 בצהריים כך שאני יכולה להספיק להביא את שי-לי מהגן הביתה ולנסוע למשמרת ערב בקפה אני חושבת שזה יכול להסתדר בתקופה הפחות לחוצה שלי כשאני לא לומדת למבחנים כשאני אתחיל ללמוד למבחנים אני אוותר על משמרות לבית הקפה ואזכיר לו את זה גם שאני צריכה את הערבים ואם בסדר לו משמרת אחת כל שבוע אז אני בעד.

הוא נראה ממש אחלה אז אני מקווה שיהיה בסדר.

הוא דורש חיוכים,אני בן אדם חייכן מאוד אבל לא כשאני עצבנית או עייפה,הוא לא באמת מצפה שאני אחייך נכון? שיהיה בריא.

המשרד נראה קצת יותר מאיים הפעם,יהיה בסדר.

השעות נוחות דווקא מקווה שיהיה בסדר!!!

אני כל כך מתגעגעת לבעלי שנמצא הרחק הרחק שם באירופה הקרה.גרמניה.

שיתקדם ושיצליח השאר? אנחנו באמת נתגבר על זה!