אם מישהו אי פעם תהה לעצמו מהי אימהות אז הוא יכול להמשיך לתהות.

עד שאתה לא נמצא בסירה הזאת אתה גם בחיים לא תבין לאן היא שטה ובאיזו מהירות.

המחיר שאותה האימא משלמת הוא כל כך כואב ואכזר שאף אחד לא מעלה בדעתו להגיד "רגע! די! בואו נסתכל על הסירה הזאת ונאבחן את הכיוון שלה"

סירה,ככל שהיא שטה מהר יותר כך ההתנגדות של כל הכוחות הקיימים גדולה יותר ככל שהיא מפעילה יותר ככה מופעל עליה יותר (נו שילוב של כל חוקי ניוטון הפשוטים שרובנו לא יודעים אותם) אז מה קורה בעצם כאשר לוקחים אימא ומפעילים עליה את אותו הכוח שהיא כל כך משתדלת להפעיל על כל הסובבים אותה.

תמיד זה נגמר בתיסכול,ייאוש והרבה בכי לכרית בשעות שמשעמם והילדים ישנים.

בזמן האחרון רצים קמפיינים על משפחה,הורות ובכלל פתאום אחרי יותר ממאה שנה הגברים דורשים את הזכויות שלהם בבית.

אני לא באמת מתעמקת בדבר הזה אבל אני יכולה להגיד שרוב התומכים בקמפיינים האילו הן נשים שלא באמת מבינות את מהות הנזק הנורא שהן גורמות.

לא מזמן הייתה לי שיחה עם גבר,בן 28 רווק.ללא משפחה ובואו נגיד שגם ללא חיים מעניינים יותר מידי.

גבר ישראלי טיפוסי שבעצם לא ממהר לשום מקום.

המשפט החכם ביותר ששמעתי "אימא יש רק אחת אבל אבא יש הרבה" זה עצוב עד כמה שזה נכון.

לאימא יש אינסטינקטים,לאימא יש רחם,לאימא יש סבלנות ואהבה גדולה יותר ובכלל אימא זאת אימא לכל דבר.

יש דברים שאי אפשר ללכת כנגדם,ככה הטבע קבע ומי שמנסה לשנות את הטבע נכנס למלחמה כנגד כל הסיכויים,טבע הוא כוח אליטי גדול מאוד וכמו בסירה שבהתחלה ככל שתפעיל עליו יותר לחץ כך הלחץ גובר וסיכוייך להישאר מעל המים הם פוחתים.

גם המשפט "רחוק מהרחם רחוק מהלב" נכון לא פחות.עוד לא ראיתי גבר שהיה מחובר לילד שלו כמו לאינפוזיה אבל ראיתי לא מעט אימהות שהן כאילו.

גם המשפט "רק האהבה לאישה תחזיק את הגבר בבית ברגע שהאהבה נעלמת כך גם הילדים נעלמים" זה עצוב עד כמה שזה נכון.

לא משנה כמה אבא שלי יגיד לי שהוא אוהב אותנו הכי בעולם ומתגעגע זה ייגמר במילים בלבד אבל המעשים ישארו הרחק שם איפה שהוא גר,הוא עזב וגם הלב שלו עזב איתו ביחד.

ושתבינו,אבא שלי הוא אחד מהאבות האילו שגידלו את הילדים שלהם,היה בבית תמיד ותמיד גם היה אוכל על השולחן.חם וטרי.

אבל הכל נגמר מהר מאוד כשהאהבה בין אבא לאימא נגמרה,אין כבר אבא כמו שהוא היה עד לפני 3.5 שנים.

מתוסכלת או עובדתית? את זה תחליטו אתם.

אני מבינה שכשגבר אומר שהוא רוצה יותר זמן איכות עם הילדים הוא מתכוון שהוא רוצה יותר זמן לקלח,להעניש,להחליף חיתול,לנגב את הטוסיק אחרי קקי,לשטוף לו ידיים ופנים,לנקות לו אוזניים או סתם לתת לו חיבוק חם ואוהב ולדבר איתו שעות על גבי שעות עד כמה שהוא אוהב אותו.

אני מבינה שכשהוא דורש זמן איכות עם הילד הוא בעצם מתכוון לכך שהוא יניק אותו בחצי השנה הראשונה לפי דרישה כלומר לקום 4-9 פעמים בלילה ולתת ציצי או אולי 4-9 פעמים לתת בקבוק ולהישאר מספיק מפוקס כדי לחכות עד שיירדם,אני גם מבינה שהוא מוכן להישאר 14 שבועות בבית במקום אישתו ואני גם מוכנה להבין שאם הוא יכל הוא גם היה יולד במקומה כי הוא כל כך אוהב אותה.

אני גם מבינה שהוא מוכן לעבוד במשרת אם רק כדי לראות את הילד שלו יותר והוא גם מוכן לקבל על זה שכר זעום ומופלה ביותר רק כי הוא גבר שמשחק תפקיד של אימא.

אבל כמה זמן זה באמת יימשך כל הסיפור הזה?

כמה זמן באמת יהיה מוכן הגבר לוותר על המאצ'ואיות שלו,על האגו שלו ועל הזמן "לבד" או "פרטיות" שלו?

כמה זמן גבר יהיה מוכן להיות ללעג לכולם? 

כמה זמן גבר יהיה מוכן לקבל על עצמו תפקיד של אישה שנועדה לעשות את זה בדרך הטבעית ביותר שלה וללא מאמצים בכלל?

ואני שואלת את עצמי מה יקרה כשיהיו חס וחלילה גירושים,האם הגבר יהיה מוכן לקחת על עצמו גידול של ילדים? 

עזבו את זה,איזה בית משפט יעזור לגבר לעקור את הילדים מהסביבה הטבעית שלהם שזוהי האימא?

אבל הבעיה היא שזה לא יהיה להרבה זמן,גם אם הגבר יקבל משמורת הוא לעולם לא יתפקד כמו שאימא יכולה לתפקד בתור אם חד הורית,זאת עובדה.

יש שני מקצועות מאוד בולטים שהנשים טובות בהם יותר מהגבר:

1. להיות אימא.

2. אחות.

האימהות לא מסתיימת בשעה אחת,האימהות נמשכת לאורך כל החיים ויש משפט שמתאר את הכל:

"ילד שלי, לא משנה כמה תהיה גדול תמיד תתאים לחיבוק שלי."

אני יושבת ותוהה לעצמי האם הדבר מספיק נכון בשביל האבות.

ואני עוד פמיניסטית שלא מוכנה אפילו לרגע אחד לוותר על הזמן הטבעי שלי,זה הדבר שבא לי הכי בקלות ולא משנה כמה יגידו לי שאני אישה טיפוסית אני אסתכל להם בעיניים ואגיד בכנות שיש דברים שאנחנו הנשים נועדנו לעשות וזה:

להחזיק,להוציא,להעמיד ולשחרר..

ודווקא המילים האילו שנשמעות כל כך חלולות הן מתארות את הכל-  כי כל אימא תבין את המשפט הזה אבל לא כל אבא.  -