לחוץ לי בחזה

לחוץ לי בלב

לחוץ לי בראש

עד שזה כואב

כל פעימה מורגשת גם בקיבה

לרגע הרגשתי בהריון שוב הכל קם לתחייה,הקיבה בעטה.

פמפומי מוח והראש עוד שנייה מתפוצץ.

אני עוד שנייה מתפוצצת

יותר מידי דברים קורים בתקופה האחרונה.

שי-לי גן חדש.

אני מתחילה עבודה חדשה.

סמסטר חדש

והכנסתי לא מעט שינויים בבית.

בהיותי עושה ספונג'ה אני שמה לב שפתאום היחידת דיור שלנו ריקה מידי,אין בה שולחן ילדים וזה מאוד מוזר.

השולחן הועף החוצה באחת הפעמים ששי-לי ביקשה לעבוד על הדק מיותר להגיד שהיא לא ביקשה להחזיר אותו חזרה ואני גיליתי בזה יתרון עצום.

היא גם לא טיפוס של שולחנות,בדיוק כמוני.

אני מעדיפה כל מקום אפשרי רק לא את השולחן,קשה לי להתרכז עליו וקשה לי לשבת על הכיסא החורק ועם זאת נוח שלנו.

משהו מציק לי בסיטואציה הזאת.

ואז אני נזכרת באיך אני הייתי כשהייתי קטנה (משם בא הרעיון הבא),יש לא מעט תמונות שלי שאני שוכבת על שטיח ומשחקת,גם אצלי בחדר הפרטי שלי מעולם לא היה שולחן ילדים תמיד מצאתי את עצמי על הרצפה (כשהייתי קטנה הייתי מכורה לרצפה) אז הייתה לי הברקה לקנות לשי-לי שטיח מספיק גדול.

-עד היום לא היה לנו שטיח כי היו טענות שיש לבעלי אסטמה אבל כבר שנים שלא היה לו התקף חוץ משיעולים אז הפעם החלטתי לקחת סיכון והבטחתי לעצמי שהשטיח הזה לא יעלה אבק-

היום החלטתי לעשות הכל,נסעתי לקנות כיסא חדש לאוטו של בעלי (יש לנו שני רכבים ולי יש כיסא מגיל 0 של שי-לי ולו היה אבל העברתי אותו לרכב של אימא שלי כי היא לקחה את שי-לי כמה פעמים בשבוע לכמה שעות בזמן שאנחנו שהינו בחו"ל אז החלטתי שאני מעדיפה לקנות כיסא חדש לבעלי שיסיע אותה כל בוקר לגן מאשר לאימא שלי) אז נקנה בוסטר/כיסא והרכב שלי הוא הבא בתור כי הראש של שי-לי מתחיל לעבור את גובה המשענת.

בכל אופן,בספונטניות החלטתי לנסוע לאיקאה ולהסתובב שם קצת לחפש שטיח מתאים.

זה היה מייגע,זה היה מייסר וזה היה כל כך ארוך.

משום מה לא אהבתי את החנות הזאת בכלל,היא זולה אבל לא הייתה לי סבלנות היום לטייל ולהסתכל על כל דבר..

ראיתי הורים יוצאים עם דברים מגניבים שאני משום מה לא ראיתי וחלק מזה כי לא הייתה לי סבלנות פשוט.

אני לחוצה מידי,עצבנית מידי והכל יותר מידי אם אפשר להגיד.

ושי-לי נהנת מאוד מהשטיח החדש,היא כבר עושה עליו גילגולים וממש כיף לה!

***הגן***

הנושא הכי חשוב מבחינתי!

בגלל הגן של שי-לי דחיתי טיפה את תאריך תחילת העבודה במקום יום שלישי שהיה ליום ראשון הקרוב.

ולכן ההסתגלות בגן החדש קשה מאוד.

בכלל תאריך העבודה קרב ובא אני מוותרת לשי-לי המון בקשר להליכה לגן,אני רוצה אותה קרוב אליי.

ולכן,מצד אחד אני רוצה שהיא תלך לגן ותסתגל ככה יותר טוב אבל מצד שני בגלל התאריך אני לא מצליחה להרפות אז יוצא שהיא יום בבית ויום בגן.

אני מתה שהעבודה תתחיל כבר כדי ששתינו נכנס לשגרה,אנחנו כבר מחוץ לשגרה יותר מ-3 חודשים וזה מאוד קשה.

לא קשה לי להעסיק אותה ממש לא להיפך,ממש כיף לנו אבל היא חייבת חברה ותכנים נכונים וגם אני חייבת לצאת לעבוד כי שי-לי כבר גדולה.

ההתחלות האילו,לא רק שאני לא ממשיכה בעבודה שלי ושי-לי לא ממשיכה בגן שלה שתינו מתחילות להסתגל במקומות חדשים וצריכות ללמוד איך העניינים מתנהלים.זה קשה.

לא רק שאני צריכה להסתגל למקום העבודה החדש אלא אני צריכה גם להסתגל לחוקים של הגן החדש,צריכה לתת לצוות לעשות את העבודה שלו וצריכה לסמוך עליהם.

אני חושבת שאני סומכת עליהם ולא בגלל זה אני לא שולחת את שי-לי אלא כי אני באמת ובתמים מרגישה שאחרי תחילת העבודה החדשה שבה אני צריכה להוכיח את עצמי מחדש ולאחר הסמסטר החדש שמתחיל שבו אני מתכננת לעבור את הקורסים הבאים בהצלחה יתרה יהיה לי מאוד קשה לגנוב את המעט הדקות האילו שאני עכשיו גונבת לעצמי (אני אגואיסטית!!).

שי-לי השנה מתחילה לישון שנ"צ בגן,בשנה שעברה היא לא ישנה וכשאני חושבת על זה יכול להיות שזה טוב שעם הגן החדש היא גם תפתח דף חדש ותדע שבגן הזה גן ישנים צהריים ואימא לא יכולה לבוא לקחת לפני,שזה טוב ולא יקפצו לה זיכרונות בגן הראשון שבו אימא לקחה אותה לפני השנ"צ.

מה שגם מעודד אותי בכל הפוביה הזאת זה ששי-לי תישן על מיטות קטנות ולא על הרצפה,גם רוב הילדים (16 מתוך 19) נשארים לישון ובעצם זה לא כזה נורא.

מיום ראשון שי-לי מתחילה לישון שנ"צ נראה איך זה יסתדר עם השנת לילה ועד מתי היא תתארך אם ככה.

*העבודה החדשה*

בריסטה.

**האוטו שלי**

אני חושבת שכבר סיפרתי על האוטו של קצת.

גולף 99, 1.4 ידנית.

מתוקה ובונבונת אמיתית,נאמנה לי כל כך.

בטעות קראתי הודעה בפלאפון של בעלי על זה שמישהו שאל אותו אם הוא מוכר אותה.אני חושבת שכבר אז גיבשתי החלטה שהרכב הזה נשאר איתי עד סופו המר.

אחר כך גם גיליתי שחבר שלנו רצה גם כן לקנות אותה (זובי שהייתי מוכרת לו ורואה אותה כל יום נוסע עליה ומתייסרת שמכרתי.שום כסף לא שווה את הייסורים שלי).

ושמעתי עוד כמה סיפורים שרצו אותה.

כל סיפור כזה הוסיף לי עוד שנה איתה לפחות,הרגשתי שהיא בהחלט שווה כל מה שאני מתכננת להשקיע בה.

הריפוד של הגג קרוע ומתעופף ברוח כמו איזה מצנח שנוחת על הראש אוטוטו,המערכת מתחילה לזייף לי והיא פשוט מצויינת ואני מפחדת שאני לא אמצא עוד אחת כזו אבל סומכת על בעלי,צריך לעשות לה כמה תיקוני פחחות ואולי לצבוע אותה שוב,הייתי רוצה גם ריפודים חדשים לאוטו למרות שאני אוהבת את אילו שיש עכשיו..

אני נאמנה לה מאוד ולא משנה מה אני אצטרך לעשות בשבילה אני אעשה.

זה התחיל בזה שאני מנקה אותה לבד (יש לנו חצר),אחר כך זה עבר לתדלוק עצמי וניפוח גלגלים ועכשיו זה כבר בדיקת שמן מילוי מים ומי סבון,נסיעה לטיפולים וכו'...

אני מרגישה שנדבקתי מבעלי אבל תמיד אהבתי את הרכב שאני נוסעת בו ורוב הרכבים שהיו ברשותי שרדו הרבה יותר ממה שנקבע להם בפס הייצור שלהם וגם הם קיבלו את היחס שמגיע להם.

אבל בשונה מהרכבים הקודמים אני מרגישה שהיא שונה,אני באמת מכבדת ואוהבת את הרכב הזה מכל כיווניה,היא שווה כל זמן והשקעה אני נותנת בה.

ולא סתם אנשים רצו לקנות אותה ממני.

זה מזכיר לי שצריך לעשות לה טיפול 10,000!

טוב,אני הלך לי לשבור את הראש האם לשלוח את שי-לי לגן מחר או שלעשות יום כיף נוסף.

נראה...