בתקופת עבודה קצרה הספקתי להכיר ולא להכיר 5 אנשים.

בעוד אני מפלסת או לפחות מנסה להעמיד את עצמי במקום מספיק חשוב שבו לא ירצו לוותר עליי עוברים דרכי ומאחוריי מספיק אנשים שזה כבר מעייף.

בחיים אחרים יכול להיות שבאמת הייתי עצובה על כך אבל בחיים האילו שבהם אני כל כך אדישה ולא אכפת לי שאני פשוט מוותרת על ההיכרות ממש מהר.

אבל לפני שבועיים עזב אחד העובדים שאני לא מסוגלת להתנתק ממנו וכבר הספקתי לראות אותו פעמיים בזמן שאין לי ולדבר איתו על בסיס יום יומי כי אני פשוט רוצה ואכפת לי.

אז היום נפגשנו ממש בספונטניות ודיברנו על מה קורה איתו ואיך.עידכנתי אותו קצת לגבי העבודה וסתם רציתי לראות אותו.

אני לא מהאנשים המחבקים ואני לא מהאנשים המנשקים אבל בהחלט כשאני אוהבת וקשורה למישהו אפשר לראות את זה בעיניים שלי וגם בכוונות הטובות שלי כלפיו.

אני ידועה ככזאת שנותנת את הנשמה כשהיא אוהבת מישהו.

בכל אופן,משום מקום הוא זרק לי שאנחנו שונים.הוא ואני.בעלי ואני.

הסתכלתי עליו במבט תוהה ושאלתי אותו מה זאת אומרת.

שונים! לא יודע על מה להצביע אבל שונים.

הוא נראה ילד,הוא מתנהג כמו ילד ואת אמנם נראית כמו ילדה אבל בוגרת לגילך.

ואז הוא סגר את זה ב"ילדים".

כשזה קפץ לי לראש לפני 10 דקות תהיתי לעצמי האם זה יעבור,האם מתישהו שנינו נפסיק להיראות כמו ילדים ונתחיל להיראות כמו מבוגרים והאם ההתנהגות שלנו תשתנה?

כרגע, לדעתי לפחות להיות ילדה ואימא זה הסטטוס הכי שיש.

אני קשוחה כשצריך וילדה כשצריך אני יודעת לתמרן בין שתי התכונות האילו נהדר וגם נהנת משתיהן כמו שצריך.

אני מאוד משתדלת להיות כמה שפחות רעה, להיות כמה שפחות מגבילה בדברים שבהם אפשר למתוח ואני משתדלת להיות אחרת מאחרות.

כן,אני בהחלט אימא שמחופשת לילדה וזה בא לטובתי עד ששומעים שאני נשואה 5 שנים ואימא לילה בת 3.

מהנקודת ראות שלי דווקא אני רואה את הדימיון בינינו.

הספייס הזה שכל אחד נותן לאחר, העזרה איפה שאפשר לתת לאחר ובכלל התמיכה והעידוד שאנחנו משתדלים להקנות זה לזה.

אני לא דורשנית מידי ואני לא תובענית מידי אני מנסה להיות באמצע.

אני מנסה לתת לו לעסוק במה שהוא רוצה ולתמוך במה שהוא רוצה כל עוד זה לא בא על חשבוני ועל חשבון הילדה שלנו.

אני לא חונקת מידי ומשתדלת לתת מרחב.

אני נעלבת לפעמים אבל גם מסבירה לעצמי שיש דברים שדחופים יותר כרגע, אני רוצה שיהיה יותר שותף אבל לא רוצה ללחוץ מידי כי הוא כזה.

הוא מחבק, מנשק ומלטף אותה.

הוא מדבר, מסביר ודואג לה.

הוא אוהב אותה וזה כבר אומר הרבה.

היא עוד קטנה בשביל שתהיה ביניהם כימיה משותפת וגם זה בסדר, היא עוד תגדל ותוכל להיכנס לנעליים שבהן הוא עכשיו הולך.

היא תמצא איך להתקרב אליו היא בהחלט יודעת איך.

היא חכמה ועקשנית.

אנחנו טסים לחו"ל.

5 ימים מלאים רק אנחנו, שנינו.

אני מפחדת, אני משקשקת ואני מרגישה נורא.

5 ימים מלאים בלי הילדה שלי ו-4 לילות אימאל'ה, חמישה ימים במרחק של 4 שעות.

אם יקרה משהו?

אם יהיה לה קשה?

אם היא תבכה?

אם היא תיפול?

אם היא תבקש אותי?

הרבה הרבה הרבה שאלות.

היחסים שלנו לא מתדרדרים שאנחנו באמת צריכים את הנסיעה הזאת אבל אנחנו כן צריכים להתאוורר קצת איתה או בלעדיה.

חשבתי לקחת אותה אבל זאת באמת תהיה התעללות בשבילה הטיסה ובכלל להיות במקום אחר שהוא לא הבית.

וגם חשבתי על להשאיר אותה כדי שסוף סוף נוכל להיות רק אנחנו בלי אף אחד מסביב.

אני משקשקת!

אני מתכננת להחליף עבודה ולהיות בריסטה במקום אחר וכסף טוב יותר.הקפה שלי הוא ממש טעים ולא פעם אמרו לי את זה.

כשאני אומרת לאנשים שאם הם רק היו יודעים כמה זמן אני על המכונה הוא לא היו מנחשים בחיים.

אתמול אחת הנשים שבאו לקנות קפה שאלה איך יוצא לי כזה קפה אמרתי לה שצריך לדעת להקציף את החלב לטמפ' הנכונה ולמידת הקצף הנכונה.

ואז אמרתי לה שאני על המכונה בערך חודשיים אולי שבוע לפה ושבוע לשם אז היא בשיא טיפשותה אמרה שזה כי המכונה טובה.

העניין הוא שגם אם המכונה תהיה הכי טובה והכי יקרה שיש אבל אם לאדם יש שתי ידיים שמאליות הוא בחיים לא יוכל להגיש קפה משובח מפולים הכי פחות משובחים ומחלב הכי פחות לא מיועד להקצפה.

אנחנו לרוב משתמשים בחלב 3% של טרה,נראה כחלב זול יחסית ליטבתה ותנובה אבל זה מה יש ובמיוחד שכשהייתי ברולדין ראיתי שהם משתמשים בחלב קרטונים המיועד להקצפה,הרגשתי רע שאני צריכה להסתפק בסחורה סוג ג' כשמשלמים על קפה קטן 7 ועל גדול 10 שזה יקר יחסית לאיכות החומרי גלם שאנחנו עובדים איתם.

היום צחקתי עם הבחורצ'יק מהעבודה שעזב על המקום הזוועתי שאנחנו עובדים בו (אחלה יחסי ציבור בואו בהמוניכם לאכול מהמקום המגעיל הזה) וזה היה תענוג להשתחרר קצת.

הבנתי שכיום בריסטות מקבלות מעל 27 לשעה זה נראה לי כמו חלום להכין משהו שאני אוהבת ולקבל על זה כסף (עד שאמצא עבודה במקצוע שלי)

גיסתי קוראת לי לבוא לעבוד אצלה (היא עובדת בבית קפה והיא אחמשית שם) ואני אומרת לה שאני צריכה יותר כסף אז היא אמרה שהיא תשיג לי מינימום 27 אני את האמת מרוצה.

אני גם רוצה לעבוד שם בקיץ כי בעבודה הנוכחית אין עבודה בקיץ בגלל הסטו' שנמצאים בחופשה.

טוב,אני חייבת לחזור ללימודים...