מה?! איך זה קרה! אני תכף באה!" מיהרה לקום ולהיתלבש
"לאן את יקירה?" שאל הגבר שעימו הייתה
"אל בית החולים קרה משהו לבת שלי!"
"רוצה אני אבוא איתך?"
"לא,ואם בעלי יראה אותי?! אני אלך לבד ביי ביי" מיהרה לצאת מהבית
"הנרי! מה קרה לבת שלי?!" פרצה בסערה ליסה אל בית החולים
"אמא" הנרי חיבק אותה
"איפה מוריס?" שאלה בדאגה
"תכף יבוא...מחפש את סוניה" ענה הנרי שניראה מודאג מהרגיל
"אויי אני רק מקווה שהכל יהיה בסדר"
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
בחדר הניתוח ניסו הרופאים לטפל בסוניה שאיבדה הרבה דם.
הלחץ דם שלה ירד וקצב פעיות הלב שלה נחלש עד שפסק לגמריי...
"או לא ילדה! זה עוד ממש לא הזמן שלך" אמר מוריס בבהלה והתחיל בהחייה.
המשיכו להכניס לה עוד דם לגוף ולהחיות אותה עד שפעימות הלב חזרו והיא יצאה מכלל סכנה.
מוריס יצא מחדר הניתוח,כולנו היינו מאוד מודאגים בקשר לסוניה.
"נו?! מה היה? היא תיהיה בסדר?" מיהרה ליסה לשאול בקול חנוק מדמעות.
"היא תיהיה בסדר גמור,למזלה לשום איבר לא ניגרם נזק" חייך מוריס ונשם לרווחה.
מיהרנו לראות מה שלומה, כשניכנסנו לחדר היא כבר הייתה ערה.
"איך את מרגישה בת שלי?" שאלה ליסה בעודה מלטפת ומנשקת את ביתה
"בסדר,קצת עייפה" ענתה סניה בקול חלש
לפתע צלצל הפלאפון של ליסה,היא הביטה במסך וראתה "שי"
"תכף וזרת" אמרה ומיהרה לצאת החוצה
"היי יפה מה שלום ביתך?"
"בסדר..היא תיהיה בסדר" ענתה מנסה עדיין לעכל את כל האירוע הזה
שי-המאהב של ליסה וחברו של מוריס,בעבר עבדו ביחד.
"אז מתי את חוזרת אליי?"
"לא יודעת,כניראה לא היום,אני רוצה להיות עם הבת שלי"
"בסדר,ניפגש כבר החלמה מהירה ביי ביי" אמר שי וניתק את השיחה.
ליסה חזרה לחדר כאילו כלום לא קרה.
"מי זה היה?" שאל מוריס בחשדנות
"מהעבודה" מלמלמה ליסה
אני הרגשתי שם לא שייכת כולם היו סביב סוניה,אחיה הוריה ואותי אפילו אף אחד לא יכל לבקר כי לא נישאר אף אחד.
החיסרון הזה של העבר ממש מפריע.."בלי עבר אין עתיד" כ"כ הייתי רוצה לראות שוב את אמא ואבא...אני אפילו לא זוכרת איך הם ניראים..או...אם היו לי אחים או אחיות...
הבטתי בהם ואמרתי "מוטב שאלך..יש לי דברים לעשות" המצאתי תירוץ.
חיבקתי את סוניה ואיחלתי לה החלמה מהירה והבטחתי שאחזור לבקר,ניפרדתי מכולם והלכתי הביתה.
הבדידות תקפה אותי,לפעמים הרגשתי ממש כמו יתומה בלי זיכרון מהעבר..כאילו בכלל...נולדתי מחדש...
לפתע ראיתי שחור,מישהו כיסה את עיניי כשהסתובבתי ראיתי את אלכס עם חיוך המדהיםשלו והעיניים מלאות אהבה שאמרו עליו כ"כ הרבה.
בדיוק מי שרציתי לראות אותו,אף פעם לא הרגשתי בודדה איתו כל פעם הוא ריפא את כאבי מחדש,חיבקתי אותו והדבקתי נשיקה קטנה על השפתיים.
"למה את לבד?"
"הייתי בדרך מבית החולים" עניתי בעצב
"בי חולים?! את בסדר?" שאל בדאגה
"אני כן,סונה נימצאת שם"
"מה קרה לה?"
"אני אספר לך אחר כך,ממש לא בא לי להזכר בזה עכשיו"
"טוב" חיבק אותי חיבוק חם ואוהב "רוצה לבוא אליי?" הוסיף בחיוך
הנהנתי בהסכמה ופנינו לכיוון ביתו.
"וואו איזה בית יפה" אמרתי בהתלהבות ובפליאה כשניכנסו פנימה.
על הקירות היו כל מיני תמונות של נופים וצורות צבעוניות,הרבה תמונות משפחתיות וכל מיני צילומים שהיו מוגדלים וממוסגרים,ליד הקיר עמדו שתי ספות בצבע חום כהה ושתי כוראות טלויזיה,במרכז עמד שולחן נמוך שהיה בצבע של הספה.
"איפה הוריך?" שאלתי כשניכנסו למיטבח ואלכס התחיל להכין אוכל ותוך רגע פרצתי בצחוק מתגלגל לאחר שראיתי איזה סינן מצחיק הוא לבש,לבן עם מלמלה מסביב ושני פפיונים בצידי הסינר.
"תצחקי תצחקי" אמר במבוכה "לפחות אני לא אתלכלך"
"לעזור לך?" שאלתי בחיוך
"תעזרי לי עם הרוטב בבקשה" חייך אליי
כשעמדנו להגיש לשולחן הוא חיבק אותי,לקח את ידי והתחיל לנשק אצבע אחר אצבע...,הביט בי בחיוך קטן ומתוק שפשוט המיס אותי מבפנים.
"טוב....בוא נאכל" הוא שוב חייך אליי ובלי לומר מילה התיישנו אל השולחן.
זמן שאכלנו סיפרתי לו מה שקרה עם סוניה.
"חכי,נסיים לאכול אני אראה לך את החדר שלי" חייך חיוך שובב כאילו ידע שאני אוהב את מה שאראה.
סיימנו לאכול ועלינו למעלה,הנרי פתח את הדלת,ניכנסו פנימה והמשכנו לעבר עוד דלת.
נכנסו פנימה וניגלה לעיניי סטודיו צילום לא גדול אך יפהיפה,בפינה עמד מחשב וכל מיני מצלמות ושתי מנורות גדולות תלויות על שני עמודים,על הקירות תמונות של כל מיני אנשים ונופים ומיתחת לכל תמונה חתימה שלו.
"אני לא מאמינה זה אתה צילמת את כל זה?!" אמרתי בהתלהבות כלא מאמינה,זה היה מדהים.
"כן,וגם כל התמונות שבסלון ובחדר שעכשיו היינו בו" אמר בגאווה וחיוך ענק
לאחר כמה שניות של שתיקה אלכס אמר "אני רוצה לצלם אותך"
"א..ה..אמ...אני לא כ"כ.." גמגמתי
"את כן,אני אצלם אותך ואז תגידי מה דעתך טוב?" קטע אותי
"טוב" התיישבתי על כיסא גבוה מעץ וסידרתי קצת את השיער
אלכס כיוון את המצלמה אליי וצילם,ואז שוב ושוב,כשסיים קרא לי.
"זה יצא מעולה" חייכתי אליו "גם את התמונה שלי אתה תערוך במחשב?"
"לא...את גם ככה מושלמת" ונישק אותי.
הסוף להיום ^^ השתדלתי כמה שיותר ארוך XD
לא כ"כ יצא איך שרציתי....אז..ני אשתדל לשנות את זה מאוחר יותר ^^
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת