11.3.08
למחרת בבוקר סוניה היתעוררה שכובה על המיטה כשהציצה מיתחת לשמיכה הבחינה שהיא בלי בגדים!
היא מיהרה להיתלבש.
"ג'ק! ג'ק!" צעקה בחדר
"בוקר טוב יפה שלי איך ישנת?" ניכנס עם סיגריה בפיו והיתיישב לידה.
"מה...מה..היה פה?" שאלה כמנסה להיזכר
"חגגנו,שתינו,התמסטלנו ואחרי זה הובלת אותי לחדר...אויי זה היה פשוט נהדר" חייך חיוך מבסוט ומסופק.
"די...זה לא נכון...לא יכול להיות..." ענתה סוניה כלא מאמינה.
"אני חייבת ללכת" מיהרה לצאת מביתו.
היא מיהרה ללכת הביתה מאוד מבולבלת כשלפתע שמעה אותי קוראת לה.
"לאן את ממהרת כ"כ?" שאלתי בסקרנות
"הביתה,עבר עליי לילה קשה רוצה ללוות אותי?"
"בוודאי" עניתי והתחלנו ללכת "אגב איפה ישנת? הנרי מאוד דאג לך הוא היתקשר אליי לפחות 5 פעמים"
"אהמ...אמ....את תבטיחי לא לגלות?"
"מבטיחה" עניתי בעודי מרימה את היד כנישבעת
"אצל ג'ק...אבל אל תספרי להנרי בבקשה! הוא יספר לאבא ויתחיל לצעוק עלי רק זה מה שחסר לי"
"אוקיי אני שותקת,עשיתם משהו?" שאלתי בחשדנות
"לא..מה פתאום" ענתה בהיסוס
"הגענו לביתה וניכנסו פנימה,הנרי שכב על הספה מיואש כשראה את סוניה הוא קם על רגליו ומיהר לחבקה.
"סוניה איפה היית כל הלילה אני ואבא הישתגענו פה" אמר בקול מודאג
"ישנתי אצל חברה" ענתה אך כמובן שיקרה
"אצל איזו חברה?" שאל בחשדנות
סוניה הביטה בי כמחפשת תשובה אך לא ידעתי מה לענות לה
"אמ..אצל...שרון(דמות שלא שייכת להמשך הסיפור)!" ענתה לאחר מעט מחשבה.
"טוב...ולמה לא היתקשרת?! ידעת שנידאג לך" המשיך לחקור אותה
"אני מיצטערת,שחכתי! הנרי עזוב אותי רואה אני בבית חיה ונושמת תירגע,הלכתי לחדר!" אמרה כשאיבדה את סבלנותה עלתה במהירות לחדרה ונעלה את הדלת.
הנרי ניראה סחוט ועצבני מהיומיים האחרונים.
"בוא,נלך לשתות משהו" אחזתי בידו.
"תודה שהוצאת אותי אני כבר לא יכול איתה" אמר הנרי בעודו לוגם מהמילקשייק.
"אין על מה,סוניה קשה מידי היא לא מבינה שאתה רוצה להגן עליה"
"כן....את הריי יודעת שאמא כל הזמן בנסיעות לחו"ל ובכלל לא בבית ואבא כימעט כל היום בבית החולים עובד,נישאר רק אותי ובמקום להקל עליי היא עושה לשינינו את החיים קשים ועוד הג'ק הזה לעזאזל איתו! ואיזה שקר עלוב היא ישנה אצל ג'ק כיוון שאתמול היתקשרתי גם אל שרון וסוניה בכלל לא הייתה אצלה נימאס לי לצעוק עליה...אני אחיה ולא אבא שלה...שתיסתדר לבד אם היא כזאת גדולה"
מיהרתי לחבק את הנרי והרגשתי איך הוא מיתרכך ונמס בין זרועותיי "תודה" הוא לחש.
לאחר שעה הוא ליווה אותי הביתה וניפרדנו.
כשניכנסתי לסלון ראיתי את אלכס וג'יין יושבים על השטיח כשעל השולחן מפוזרים קלפיי טארוט.
"וואו מה הולך פה? פתחנו בית רוחות משלנו" הבטתי בפליאה מסביב לחדר
"סמרה!" מיהר אלכס לקום ולנשק אותי "איזה שותפה מגניבה יש לך היית רואה מה היא עשתה פה"
הבטתי בהם ולא הבנתי למה הכוונה
"ג'יין כמו...מדיום כזה...היא עושה סיאנסים,קוראת בקלפים,מרפאה וכ'ו"
"וואו באמת?אני רוצה גם לראות!" היתיישבתי על השטיח ניסחפת לעיניין אחריהם.
"הלו?"
"סוניצ'קה....בואי החוצה נלך לחגוג הבאתי את הנרגילה" אמר ג'ק בקול שמח
"אמ...לא כ"כ בא לי לצאת אני טיפה עסוקה" משום מה לא היתחשק לה לצאת איתו בגלל מה שקרה אתמול.
"סוניה...בואי! בלי וויכוחים את יודעת למה אני מסוגל..." אמר בקול תוקפני
היא ניתקפה חרדה ופחד כיוון שניזכרה מה הסיבה שהם חייבים להיות ביחד
"ט...טוב אני..ב..אה ביי" אמרה בראש מושפל ומיהרה להיתארגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת
