25.1.08
"ניפטר ניפטר ניפטר..." הידהד באוזניי "לא יכול להיות! הוא הרגיש יותר טוב! היום היום הולדת שלו!" צעקתי בבכי ובהיסטריה
"איך זה קרה!?"
"ה...סרטן התפשט מהר מידי ולא הצלחנו להציל אותו...הוא מת אתמול בחצות בדיוק..,אני מצטער"
אמר הרופא וחיבק אותי.
המשכתי לבכות כ"כ כאב לי,הוא בקושי היה בן 10 אפילו עד יום ההולדת לא שרד זה פשוט נורא!
"אני...אני אוכללראות אותו? להיפרד ממנו בבקשה" הבטתי ברופא במבט מיתחנן.
"כן,בואי אחרי" וליווה אותי לחדר המתים.
מתוך אחד התאים הרופא הוציא את דניאל,לא יכלתי לשכוח את המראה שלו,הוא היה חיוור ושפתיו כחולות.
ניסיתי להחזיק מעמד אך לא הצלחתי פשוט היתפרצתי בבכי,רקנתי מעליו וחיבקתי אותו הוא היה קר כקרח,
"נוח על משכבך" אמרתי לו ונשקתי למיצחו לאחר מכן יצאתי מהחדר עם רייקנות גדולה בלב.
את הבלונים והעוגה השארתי בבית החולים.
יצאתי משם וישבתי בפארק על ספסל עם הפרחים בידיי,שוב...בכיתי..לא האמנתי עדיין שזה אמיתי,
שעכשיו אצטרך לשים את הפרחים על קיברו ולא ליום הולדתו..
כשניכנסתי הביתה ויקי ישר שמה לב שמשהו לא בסדר איתי
היא שאלה "מה קרה?" "כלום" עניתי וחייכתי חיוך מאולץ.
"דיי סמרה על מי את עובדת? מה קרה?"
לא יכולתי להעמיד פניםפרצתי שוב בבכי "דניאל מת!" אמרתי בקול
ויקי הייתה בהלם "אוי לא...ילד מסכן" אמרה בצער "מתי הוא ניפטר?"
"אתמול,בלילה ועכשיו הלכתי לשם כי זה יום ההולדת שלו ורציתי לברך אותו" אמרתי בקול חנוק מהדמעות.
"אני מצטערת.." ענתה ויקי וחיבקה אותי
לאחר יומיים היתקיימה ההלוויה,לא היו הרבה אנשים,הייתי עם ויקי, לבושה בשימלה שחורה עם כובע שחור.
ליבי ניקרע לגזרים כשקברו אותו כימעט ולא היסתכלתי ידעתי שלא אחזיק מעמד ואקפוץ אחריו לקבר.
לבסוף הנחתי את הפרחים על הקבר והבטתי התמונה שהייתה על המצבה לפני שהלכתי משם.
כל הנסיעה שתקנו כי לא ידענו מה להגיד..
כשחזרנו הביתה הלכתי לחדרי בלי לומר מילה והיתיישבתי על המיטה.
ויקי ניכנסה וישבה לידי "את עדיין עצובה?" שאלה
"כן" ודימעה זלגה על הלחי
"אל תידאגי הוא נימצא במקום טוב עכשיו ואני בטוחה שהוא מאושר ומסתכל עלייך מלמעלה בחיוך"
ניסתה ויקי לנחם אותי וליטפה אותי "טוב עכשיו בואי ג'יין הכינה ארוחה נהדרת"
"לא...אני לא רעבה תני לי להיות קצת לבד טוב?"
"טוב נו.." ענתה ויקי ויצאה.
ישבתי מחובקת עם כרית אדומה בצורת לב וממשיכה לערער על חיי הרגשתי כאילו...נולדתי מחדש,
אני צריכה להתחיל הכל מחדש ולהשלים דברים על עברי,הוריי,התאונה,אלכס,לחזור ללמוד,למצוא לעצמי מקום כי לא אוכל
לתמיד אצל ויקי,כ"כ הרבה דברים למה דווקא לי כל זה קורה?
יצאתי לסלון וקראתי לויקי "תגידי..אין בבית החולים שום תיק שלי או משהו?"
"יש,אבל בתיק רשומים רק פרטים על המחלות שלך והמצב הבריאותי"
לאחר מספר ימים התחלתי לעזור בבית החולים ועל זה קיבלתי כסף,כולם היו נחמדים אליי מאוד ובמיוחד הנרי הבן של מנהל המחלקה,
שהיה בגילי.
הוא תמיד היה בסביבתי ושלח אליי מבטים ורמזים לא הבנתי מה הוא עושה שם אבל הבנתי שכניראה גם עוזר.
הסוף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת