18.1.08
תודה על התגובות מהפוסט הקודם אני שמחה שאהבתם :)
תהנו ^^
היתעוררתי בבוקר עדיין חסרת תשובות ועם כאב ראש.
"בוקר טוב" אמרה האחות מאתמול בחביבות ובידה היה מגש עם אוכל.
היא הניחה אותו לידי והורתה לי לאכול "את נורא רזה וחסרת כוח עלייך לאכול קצת" השאירה את המגש ויצאה מהחדר.
טעמתי קצת מהאוכל שלא היה טעים במיוחד,אך זה מה שהיה,אכלתי מעט אך כבר חשתי יותר טוב.
שוב ניכנס איזה רופא אבל לא זה מאתמול ואחריו האחות שפינתה את המגש.
"רופאים רופאים כל הזמן רופאים,רק בדיקות,לא רוצה בדיקות רוצה תשובות"חשבתי לעצמי.
"בטח יש לך הרבה שאלות,אנסה לענות לך אך גם לנו לא ידועים הרבה פרטים לגבייך"
"או...סוף סוף הגענו לעיניין" אמרתי לעצמי.
"כמה זמן ישנתי?"
"הרבה" ענה הרופא בקצרה.
"עד כמה הרבה?!" דרשתי לדעת והבטתי ו במבט רציני
"שנתיים" ענה בקול שקט
הזדעזעתי מדבריו,שנתיים?!?!?!?! שנתיים שכבתי במיטה הזו בלי לזוז,ביזבזתי שנתיים מחיי!
התחלתי לבכות כמו שבחיים שלי....בעצם אני לא זוכרת מתי בכיתי בכלל..
ניכנסתי להיסטריה
"אנא הרגעי בבקשה" ניסה להרגיע אותי הרופא ותפס בזרועותיי.
"אני לא מאמינה" הדבר הזה לא הסתדר בראשי,לאט לאט נירגעתי...הרופא סיים את הבדיקות ויצא מהחדר.
האחות נישארה איתי והיתיישבה לידי "איך את מגישה..?" שאלה בחיוך וליטפה את שערי
"יותר טוב,תודה" עניתי.
"תגידי....מישהו בא לבקר אותי במהלך השנתיים הללו? שאלתי לפתע
"אממ...היה איזה נער שבא לפה במשך כמה שבועות לבקר איש קשיש אך מהר מאוד הקשיש ניפטר,ובאחד הימים
הוא ראה אותך,ניראה לי שממש מצאת חן בעינייו מאז אותו יום הוא היה בא אלייך כימעט כל יום,ישב לידך
שעות ודיבר איתך,אין לי מושג על מה.
שאלו אותו עם הוא קרוב מישפחה שלך או שהוא מכיר אותך...אך הוא ענה שלא,אין לו שום קשר אלייך ושהוא פשוט מרגיש צורך
לשבת איתך,הוא היה בא עם זר פרחים וכשהם היו מיתייבשים,הביא זר חדש
ככה במשך שנה עד שיום אחד הוא בא עם פרחים לא אמיתיים, שאל מה שמך ו...מאז הוא נעלם,כניראה חשב שלא תיתעוררי יותר
או שאולי חייו פנו בדרכים אחרות,הפרחים שבאגרטל הם שלו,כניראה רצה שישארו לתמיד ושתיזכרי אותו."
התחלתי לבכות לא האמנתי עד כמה לאדם שלא מכיר אותי היה כ"כ אכפת ממני,רציתי לבגוש אותו ולהודות לו
"מה שמו?" שאלתי את האחות "תני לי לחשוב קצת....אלכס! אלכס קאלבוד" (מקורי אה?).
"או...קצה חוט אולי כך אוכל למצוא אותו" חשבתי לעצמי
לאחר זה דיברנו עוד הרבה,היתברר לי ששמה ויקי היא בת 22 עובדת בבית החולים כבר שלוש שנים,היא ממש נחמדה אליי.
הסוף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נערה שכותבת