אני מרגישה שעשיתי את הטעות הגדולה ביותר שאי פעם עשיתי.

הרסתי לעצמי שלוש שנים ואני לא יודעת אם תהיה דרך לתקן את הטעות אחרי כל המלחמה הזאת.

אולי הייתי צריכה להישאר במקום שהייתי בו ופשוט לוותר קצת.

אני מרגישה כל כך רע עם עצמי שהחלטתי ללכת ראש בקיר.

התוצאות איומות.

אני לא יודעת מה אתכם אבל מה שבטוח שעניין השביתה הפך להיות מרכזי בחיי תלמידי התיכון.

חודשיים שלמים שעברו כל כך מהר ואפילו החופש הגדול אף פעם לא נראה ארוך כל כך.

כל החשק ללמוד ירד בגל אחד שמחק את כל מה שהספקתי ללמוד וגם את כל מה שבאמת לא הספקתי ללמוד.

אני בטוחה שרוב התלמידים כבר מחכים לחופש הגדול שמחכה מעבר לפינה,הרי בסה"כ נשארו רק עוד 6 חודשים.

אף אחד באמת לא רוצה ללמוד ואף אחד כבר לא ישקיע את כל המוטיבציה שיש לו.

בינינו,השביתה הפכה לכישלון מוחץ ולא השיגו שום דבר חוץ מהעלאה מסכנה של 5% שלא יתרמו שום דבר למורים שטרחו במשך חודשיים שלמים למעננו.

ובכלל,התלמידים המעצבנים שבכאילו תומכים במורים ורק רוצים להמשיך לישון כל יום עד 12 ולהסתובב עד מאוחר בפארק עם החבר'ה.

תאמינו לי,אני לא יודעת מה יהיה מחר,לא כל כך מעניין אותי אבל אחרי הכל חשוב לי לדעת מה נסגר.

אני ממשיכה לישון עד מאוחר ולהשתעמם או שאני חוזרת לשגרה חסרת גבולות?

חבריי היקרים,אנא,ענו לי.