אז החלטתי לא לייחס חשיבות רבה לעניין עם החברה ההיא.

אני פשוט אמשיך ואזרום כמו עד עכשיו.

אני אהיה חברה שלה אבל עד גבול מסויים וכמובן שהחברות לא תהיה כמו פעם.

(ולכל מי שלא מבין את הפוסט הזה מוזמן לקרוא כמה פוסטים אחורה).

זו סתם פריקה קטנה כדי לסיים את העניין הזה.

הגעתי למצב שכבר אין לי אף אחד.

אין לי אפילו חברה אחת להיות איתה.

כמה שעצוב לדעת שככה כל הקשרים שהיו לי בעבר התפרקו ולהרכיב אותם מחדש זה כמעט בלתי אפשרי.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

כל מי שמסביב מרגיש שמשהו לא בסדר ויודע להגיב אבל אני לא יכולה לעשות כלום.

אני לבד.

לגמרי.

אחרי שבוע שלם נזכרת להתקשר ושוב הייתה לך החוצפה לשקר.

החיים כל כך צפויים לפעמים,בעצם זו רק את שכל כך צפויה.

אז התקשרת ואמרת את דברי "החוכמה" שלך כמו תמיד וידעת לצאת נחמדה כזאת וכאילו שום דבר לא קרה.

מבחינתך שום דבר לא קרה אבל מבחינתי הקשר שלנו התהפך ב-360 מעלות.

אחרי חברות ארוכה וטובה הפכנו לבקושי חברות.

האדישות תקיף אותי בכל פעם שתחליטי להיות בסביבה.

זה כל מה שמגיע לך.