אהלן חבר'ה! הבטחתי וקיימתי [אמנם מאוחר], אז הנה שיפוץ של פרק שלוש, ויש לי גם את הפרק 4 מוכן, אבל אני אשמור אתכם במתח ואשים אותו רק בערב ;]
תגיבו! אבל הכי חשוב תקראו ותהנו P:
רכב ההסעות נעצר, חציו על המדרכה, מול דירה מספר 3. רוב דיירי הרחוב כבר יצאו לעבודה ברכבים הפרטיים שלהם, שבד"כ חנו ליד מדשאות מטופחות וגזומות להפליא, כיאה לפרברים. אנג'לה בדיוק חתמה את שמה על פתק ורוד וקטן והצמידה אותו למקרר כאשר צפצוף הרכב שבר את השקט בחוץ.
היא הסיטה מעט את וילון התחרה הלבן והציצה החוצה. היא הבחינה ברכב ההסעות השחור. "הגיע הזמן", חשבה לעצמה. היא נכנסה לאמבטיה והתבוננה במראה. האיפור הזה עושה לה טוב, ככה היא החליטה. כל כך הרבה איפור, כל כך הרבה להסתיר..
אנג'לה הייתה אישה בגיל ה-40 בעלת גזירה שהייתה מחמיאה לכל אישה אחרת בגילה – היא הייתה גבוהה, רזה במידה הנכונה, בעלת עיניים כחולות ושיער שחור, מתולתל ומעוצב בצורה מושלמת. היא חיפשה את המזוודה שלה בסלון, ולאחר מכן נכנסה למטבח. המזוודה הייתה שעונה על אחד הכיסאות בשולחן האוכל. היא אחזה במזוודה, לקחה את המפתחות מהשולחן ויצאה החוצה.
"הגיע הזמן", ביטאה את מחשבותיה בקול לעבר החלון הפתוח לצד הנהג. הנהג הביט בה במבט קר ולא ענה. היא הניחה את המזוודה על המושב לצד הנהג, והחלה להתמקם בו.
"אני מצטער, גברתי, המושב הזה הוא לא לנוסעים."
"אז למה הוא בדיוק, חיות מחמד?", גיחכה. הנהג הביט בה במבט קר.
"עניין של בטיחות גברתי, שבי בבקשה במושב האחורי.", אמר.
היא סגרה את הדלת ופנתה אל הדלת האחורית בעודה מיישרת את חליפת העסקים שלה.
אם באותה שעה היו השכנים בבית מציצים מחלונם על אנג'לה הנכנסת בדלת האחורית אל תוך רכב ההסעות השחור, היו מתארים אותה כמי שנבלעה בפה רעבתני של מפלצת שעלולה לא להחזיר אותה אל החוץ.
הם רק לא היו מתארים לעצמם כמה שהם היו צודקים.
* * *
הם הסתכלו זה בעיניו של זה בחדר האפלולי. התריסים המוגפים הטילו צללים כבדים על שני הגברים. אחד מהם, איש עב-כרס ישב בכיסא עור נוח למדי, אצבעותיו מטופפות בעצבנות יתרה על שולחן העץ הממורק. הוא הביט בעיניו של האדם שניצב לפניו, אך למרות חדות מבטו עדיין לא הצליח לראות את תווי פניו בבירור.
"אתה לא יכול לשכור אותי סתם ככה, אתה חייב לתת לי מידע קודם", נשמע קולו העבה של האיש עב-הכרס.
"אני לא."
"סליחה?"
"אני מעסיק אותך, אני לא חייב לך מידע"
"אתה לא מעסיק אותי! אתה באת לפה למשא ומתן – "
"בדיוק," קטע אותו, "באתי למשא ומתן, לא למשחקים. אתה עובד בשבילי עכשיו, את התשלום תקבל אחר כך, פרנק."
פרנק הסתכל בנחישות לתוך עיניו של האיש שעמד לפניו ושתק. הוא לא העז להתיק את מבטו.
"בסדר." אמר לבסוף. האיש הנהן. "אבל אני עדיין לא מבין בדיוק מה אתה רוצה.."
"אין שום דבר יוצא-דופן שאתה צריך לעשות, רק לנהוג. לנהוג, פרנק, אתה יכול לעשות את זה?"
* * *
הוא התמקם מתחת למושב האחורי, לא בדיוק בצורה נוחה.
"אני מקווה שתוכל לצאת משם בלי בעיה", גיחך פרנק.
"פשוט תשתוק וסע, תזכור בשביל מי אתה עובד.", ענה האיש מהרווח בין המושב לשטיח-האוטו המאובק. "מה השעה?"
"שמונה ורבע.", ענה פרנק וכיוון את המראה הקדמית. הוא לא עצר בעצמו וגיחך שוב. "אתה בטוח שתוכל לצאת משם?".
"עוד התחכמות אחת כזאת ממך ואני אהרוג אותך. פשוט ככה, פרנק.".
פרנק לא הוסיף מילה, אלא רק התניע את הרכב, והחל לנסוע לכיוון הפרברים השלווים של שיקגו.
* * *
האיש הביט בעורפה הדק של האישה שישבה לפניו. הוא בחן אותו מקרוב, באופן כמעט מורגש, אך למרות זאת האישה לא הרגישה בדבר.
"איחרת", התלוננה. פרנק עצר ברמזור אדום והביט בה דרך המראה הקדמית.
"מצטער, גברתי," אמר בהתרסה, "אנחנו חברת הסעות. אנחנו עסוקים. זה לא יקרה שוב."
"אני מקווה", אמרה בקול קודר. האיש מאחוריה, שבו עוד לא הבחינה, חשב על חוצפנותה ועד כמה בן אדם יכול להיות בלתי נסבל.
הרמזור הפך ירוק, והרכב החל לנסוע שוב, צובר מהירות בעודו נכנס לכביש המהיר היוצא מהפרברים לכיוון שדה התעופה לה-גארדיה, אמנם לאחר זמן קצר נאלץ להאט, בגלל שיפוצים בכבישים. האישה נאנחה והביטה החוצה מהחלון. האיש המשיך לבחון את עורפה השברירי של האישה. הוא כמעט היה יכול לראות בבירור את החוליות המרכיבות את המפרקת שלה.
"לאן אתה נוסע?", אמרה לפתע האישה בקול מהוסס. פרנק לא השיב. הוא לחץ על הכפתור של פנסי המצוקה באוטו וסובב בעדינות את ההגה ימינה. האוטו הנמיך ממהירותו אט-אט, עד שנעצר בצד הכביש, ליד חורשה.
"מה אתה עושה?", שאלה האישה, וכעת היה ניתן לשמוע נימה ברורה של פאניקה מתגנבת לקולה. היא הביטה בפנים של הנהג דרך המראה הקדמית, וקלטה תנועה במושב מאחוריה. אנג'לה לא הספיקה לסובב את ראשה לפני שהכול הפך שחור.
נ.ב.
את הסיפור הזה אני המצאתי וכתבתי, אם אתם רוצים להעתיק משהו ממנו תפנו אליי בתגובות או למסנג'ר בבקשה - thedandy666@hotmail.com
לפרק השני והראשון, פשוט תלכו אחורה בארכיון XD
בבלוג זה
בכל הבלוגים
