כשהייתי קטן כמעט נחטפתי.
זה לא אמור לזעזע אף אחד – אלה פשוט מאותם מקרים תמימים בהם אתה מגלה מאוחר יותר שהממתק שהציע לך הזקן הנחמד עם החיוך חסר-השיניים וטוב הלב, לכאורה, הכיל מאחוריו סבל קשה וייסורים שבהחלט לא היו עולים למוחו של ילד קטן. למעשה, אם לא סבתא שלי, שעצרה בעדי מלקחת את הממתק, אולי היה נגרם לי כאב רב יותר מאשר חורים בשיניים.
כשאתה מתבגר נדמה לך שאתה מאבד את התמימות, ואתה הופך ליותר ריאלי. אך אירועים נוספים בהמשך חייך מגלים לך שחיית בשקר מוחלט ונשארת תמים, בדיוק כמו בילדותך.
אמנם לחלק מהאנשים קשה להבין את הקביעה הזו, אבל הדוגמה הפחות נפוצה נעוצה דווקא בעניין שגרתי למדי. כשהייתי ילד תמיד אהבתי לקום עוד לפני השמש, וכבר בשעה 5 וחצי התייצבתי בחוץ, עטוף בקפוצ'ון העבה והמחמם. הייתי הולך כשעה ברחובות העיר; צועד על הכבישים ללא חשש. למעשה, אפילו ציוץ ציפורים או טפיפות נעליו של ספורטאי המתנשף בכבדות – לא נשמעו או נראו באופק. אלו אחד מן המקרים שבהם אתה חושב שאתה נמצא לבד בעולם; נותן לעצמך להתרחק מן המציאות היומיומית הסואנת, ולשקוע עמוק בעולמך האישי.
דמיינו לכם שאימצתם את המנהג שלי, ובוקר אחד הייתם מגיעים לגבעה קטנה עם דשא רטוב, ומתיישבים לנוח. השקט העל-טבעי, מביא אתכם אל שנתכם. כשקמתם, השמש כבר הציצה בחשש מעבר לגבעות באופק. החזרה הביתה לוותה בהיתקלות בהולכי רגל ממהרים, ובמנועים הרועשים של המכוניות הפרטיות והתחבורה הציבורית. אפשר להגיד שהתעוררתם בעצם להבנה שאינכם לבד בעולם, וכי שקיעה בעולם השקט שבניתם לעצמכם נופצה בבת אחת ע"י המציאות הסואנת.
ועכשיו, כשאני ניצב מול האדם שעולל סבל רב למשפחתי, מחזיק אקדח בשתי ידי הרועדות, אני חושב על אותם אוטובוסים, שהפריעו את שלוותי בבקרים – מנסה להחליט האם הלחיצה על ההדק תקל עליי, או תפתח שאלות נוספות. אני חושב גם על התמימות, ועל הזקן חסר השיניים; מנסה להחליט האם אותו מצב אז נגרם לי בתקופה האחרונה, רק במימדים מפחידים והרסניים הרבה יותר.
"רוברט?" הוא שאל בחיוך, אך לא קיבל תשובה.
"חבל שלא גרמתי להן יותר סבל." הוא המשיך לחייך. הרגשתי את שתי אצבעותיי המורות סוחטות את ההדק, אט- אט.
"היי, רוברט, בחייך – זו הייתה הבחירה שלך, לא שלי," סיכם. עצמתי את עיניי בחוזקה כמנסה להעלים את המילים ששיקפו את המציאות שאין לברוח ממנה.
הלחיצה על ההדק לא פתחה שאלות נוספות.
הפעם החלטתי שזה הסיפור שאני ממשיך איתו עד הסוף. מקווה שנהניתם, תגיבו [גם אם זה רע, אני צריך לדעת איפה להשתפר].
נ.ב.
את הסיפור הזה אני המצאתי וכתבתי, ולא העתקתי משום מקום אחר. אם אתם רוצים להעתיק, אתם מתבקשים לפנות אליי בתגובות, או למסנג'ר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
