oh my oh me |
| 3/2008
-
אני לא יודעת מה יש לי
לא בא לי כלום, אין לי רצון בכלום.
וזה לא מין קטע כזה של בא לי להתאבד. זה משהו אחר, מוזר.
אני תוקפנית, אין לי כוח לאף אחד אני כועסת על כולם, שונאת אני לבד.
אני כבר לא מתענינת בכלום אין לי את התאווה שהיתה לי לבגדים, את הזיקה הזאת שכל כך התאימה למקום שלי, זה פשוט לא מענין אותי, מגעיל אותי [אולי אני פשוט לא יכולה להתמודד עם הגוף שלי ביחס לבגדים] ואני לא שייכת.
אני לא שייכת לאף קבוצה לאף אחד לא מסתדרת עם אף אחד.
לא מתקבל המראה שלי.
היה זמן קצר שפשוט אכלתי כמו שאמורים והשמנתי, וחזרתי אחורה, כמו להתחיל מהתחלה, לא לאכול יותר ליד אנשים ללמוד לשלוט בעצמי לאכול . וכבר ירדתי שלוש, אבל צריך סבלנות ולא רואים כלום ואין לי סבלנות אני רוצה למהר, אין לי איך להעסיק את עצמי בהמתנה לא בא לי כלום בלי אנשים רק הספר שלי שאני תכף אחזור לקרוא.
אתמול אמא לקחה אותי לקנות בגדים בקניון. הכל כל כך הגעיל אותי והעציב אותי ואז התחלתי לבכות כמו מפגרת בקניון מול כולם ומכונית בלי הפסקה וכשהגענו המשכתי לבכות ונכנסתי למין היסטריה כזאת שאני נכנסת אליה ואמרת הרבה דברים ונחנקתי והשפלתי את עצמי והרגשתי כזה חוסר אונים, כי מה שאני עושה פשוט לא מספיק תמיד יסתכלו עלי כמו שמסתכלים אני צריכה להתרגל לזה.
אולי עדיף שאף אחד לא נכנס לכאן, שאני פשוט ארגיש שאני רושמת את זה אולי אני סתם משקרת לעצמי.
אני צריכה להתרגל לזה.
כולם חושבים שאני פשוט מקבלת את איך שאני ולוקחת את זה בהבנה והומור ושאפשר לצחוק על זה איתי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
