עומר, המורה שלי לצילום, ביקש ממני לצלם מי זה ומה זה אלי בשבילי. מי אתה בשבילי?! איך אפשר בכלל להכיל את העוצמה שלך בשבילי?!
הלוואי ויכולתי לספר לך כמה אני כמהה למכתב שלך. כמה חיכיתי שיגיע. כמה התעצבתי כשראיתי שהוא איננו.
הלוואי ויכולתי לספר לך כמה שמחתי, כמה בכיתי, כמה חייכתי כשראיתי שכן ענית. שכתבת לי. או עליי. או אליי.
תודה אלי! תודה לך!
אני אוהבת אותך כל כך, אתה אחד מהאנשים הכי יקרים לי, באמת. ואני סומכת עלייך בעיניים עצומות בלבד (בכל זאת לא ראיתי אותך אף פעם).
אין לי כל כך מילים.. תודה.
4.4.09
היום, כשהסתכלתי לירח, הוא היה מוקף בהילה עגולה ענקית ומוארת,
תחומה בקשת בענן עגולה ויפהפיה.
לא הפסקתי לחשוב עלייך.
26.3.09
היינו יכולים להיות קטע מסרט.
עלוב החיים, נסיך רחובות ואשפתות, ואחת שיש לה הכל רק לא את עצמה.
באמת שיכולנו,
אבל כמו שאני מכירה אותך, אתה לא תיכנע לתכתיבים ולתסריטים, וכמו שאני מכירה אותי-
אותי אני בכלל לא מכירה.
יכולנו להיות הגיבורים, בגלגול הזה,
לזכות לאהוב,
בגלגול הזה.
ועד שנצליח אנחנו סתם מתגלגלים ותופסים טרמפים אחד על השנייה, על גב או כתף או מילה או קול,
עד לגלגול הבא.
הפסקול של החיים צורח לי באוזן בזמן שהמכונית טסה בפול ספיד והאדרנלין בשמיים.
כמו שיר סיום של סרט אמריקאי, הגיבורים נוסעים אל האופק דרך מדבר של חופש מוחלט,
והם חסרי גבולות כמו התווים שברקע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדמעות של לילי