http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359"את, כן את תהיי עיר מקלט."heCopyright 2026 הדמעות של לילי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11938088<div align="right" dir="rtl">25.7.10 למעשה, זה כבר ה-26 המילים שלי - המילים שלי הפכו זרות לי ואני צריכה ללמוד אותן מחדש ולחבר שוב, לראשונה ממש אחת לאחת. המילים שלי נמחקו ממני ואחריהם גם הרגשות או שמא היה זה להפך? - זהו מעגל קסמים כי כשלא יודעים ללכוד את הרגש לצליל וצורה וטעם הוא מתעופף ונעלם ודוהה אל תוך השחור הבודד שפעם היה הנפש שלי אני כמהה אל המילים שלי אני ריקה בלעדיהן אני מתגעגעת אליהן כל כך בבקשה, חזרו אליי כדי שאוכל לספר לכן עד כמה.</div>Mon, 26 Jul 2010 03:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11938088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11938088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11891725<div align="right" dir="rtl">לסילביה 16.5.10.אני קוראת אותך ואת ספר פתוחמקעקעת את ליבי בדיוהצלצול הוא בשביליורק שליכמו אות.ועוד אות.מילים על גבי מילים שנשלחו דרך חיים וזמן אלייורק אני מרגישההעולם לא רועדהם לא שומעים את הצלילכולם שלוויםואטומיםחתומי פניםלא קרה כלום, בעצםוקרה, קרה כאן דבראת החלילן מהמליןואני בוכה ואני צוחקת לפי מצב רוחךהצלצול משגע אותיהעוצמה גוברת אךלמי צלצלו הפעמונים?יותר מהכלמהדהד קול, ושואלאם יישבר סוף סוףפעמון הזכוכית.</div>Sun, 04 Jul 2010 14:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11891725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11891725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11662558<div align="right" dir="rtl">13/3/10 יום אחד, התמונות האלה יפסיקו לכאובהבשר כבר לא יהיה חשוףכל הנשיכות והסימניםשצרבת בעורישהשאירו את דמותך חקוקה בייעלמו יום אחד הצלקות שנושאות אותך ינוחו בשלום עליי ואני אשלים אני אשלים עם החלק הזה שבי שהחלק שהיית ממני זה שהיה ואיננו רק צלקות, תמונות צרובות בדמותך על עורי רק הן מזכירות שהיה כאן דבר מה שהיית שהיינו יום אחד התמונות האלה יפסיקו לכאוב יפסיקו להקיז ממני את דמי יפסיקו לגרד את הגלדים הנוקשים מעליי יום אחד הצלקות האלה יספגו בשקט בעור ויטשטשו למחצה כמו תמונות שהזמן לא רצה לזכור אך הזיכרון לא נתן לשכוח.</div>Sun, 21 Mar 2010 11:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11662558http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11662558http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11519325<div align="right" dir="rtl">6.1.10 אני חושבת על הזמן האבודכל כך הרבה זמןשבירבלתי הפיךכל כך הרבה זמן שבזבזתי איתך בריביםושטויותבשנאהבנסיונות נואשים לדאוג לךלפקוח לך את העיניים במקום לחכותלחכות שהן יפקחו לבד.אני יודעת,את צריכה לחוותלגדולליפול לבדכל מה שאני עברתי - לעבור גם אתולדקורולהרגישאת כל הקוצים הננעצים בבשרואת כל התעלויות הנפשאני יודעתאני צריכה לתת לך את ההזדמנות שרציתי לעצמיההזדמנות לטעות בכחות עצמך.אני יודעת, את כבר ילדה גדולה.אני יודעת ולא מסוגלת.את כל כך קטנהואת נאיבית ושברירית כל כךוהעולם הזה,הוא... הוא לא. ולא כדאי לך. זה לא מה שמוכרים לנו בסיפורים.אני רוצה להגן עלייך,לשמור אותך לנצח בקופסה קטנה, מרופדת,את לא צריכה לדעת לנעוץ מרפקיםלא אתאת קטנה מדי, רגישה מדי, חכמה מדיאסור לך לגדול כל כך מהר,אני רוצה להחזיר את הגלגללתקן הכללעולם לא לבזבז עוד שנייהכי אבדו לך וליאבדו יותר מדיאני רוצה לומר לך ברגשות חשופים שאניאוהבת אותךואני רוצה שתאמיני לישלא תדחי על הסףשלא יכאבכי זה יכאבכי זה נכון.ככה זה העולם.</div>Tue, 12 Jan 2010 01:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11519325http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11519325http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11406042<div align="right" dir="rtl">12.11.09 אני צריכה להיטען מחדש, יש רק כוח אחד שמניע את החיים ואבד לי טעם אחד טעם הגוף והזיעה מלוח מלוח ואסור ודווקא בשל כך- - כמו מים גנובים ימתק אני צריכה אותך אבל לא אותך עצמך, אלא אותך היותך להיות צלם, ותו לא אני רק צריכה אותך כדי לגנוב ממך כדי לגזול את אותה אנרגיית חיים בסיסית נמאס לי לדחות סיפוקים הגיע הזמן לספק את הדחיות רק לשתות את לשד חייך ממך ולנשוף אותך החוצה מבעד לחלון יחד עם עשן הסיגריה המתפתל זה סחר חליפין מותק כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו ואני צריכה, אני צריכה.</div>Sun, 22 Nov 2009 00:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11406042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11406042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11388042<div align="right" dir="rtl">13.11.09 יום שישי ה-13 אני אנוע ואנוד ואהיה אחוזת תזזית ואנקוש בנעליים ירוקות ושחורות ואדומות ובכל זאת לעולם לא אגיע הביתה. יהיו לי חדר, ומיטה וספרים ומצעים וכרית ודוב ובכל זאת זה לעולם לא יהיה הבית כי כשאתעורר בלילות מסוייטת וקרועה אין איש אין איש שיעצור אותי מלחפור בפצעי מלשרוט את העור אין איש מלבדי. אצטרף לחבק את דמותי ואין לי איש בעולם ואין לי מקום לברוח אליו אין לי מקום לעצמי עיניים לוטשות בי מכל קיר ולשונות מלחשות בכל דלת אני גוועת מוקפת גדרות חיות כל כך שמורה אבל כלל כלל לא מוגנת איני ספונה בביטחון באף מקום כאן אפילו לא בתוך ראשי.</div>Sat, 14 Nov 2009 00:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11388042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11388042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11276806<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא עדכנתי. אני מודעת לכך. עברתי לפנימייה בצד השני של הארץ, בעיר הקסומה והמדהימה ירושלים, העיר שאני הכי אוהבת בעולם. אנשים מתחלקים ל-3 סוגים: אוהבי ת"א, אוהבי ירושלים ואוהבי חיפה. הסדר הוא מהכמות הגדולה לקטנה. אני שייכת לאוהבי ירושלים, ובינתיים אני נהנית ללכת לאיבוד בין הסמטאות והאבנים. בגלל כל האינטנסיביות של המעבר לפנימייה, וגם בגלל העובדה שקיץ- לא הצלחתי לכתוב הרבה זמן. יש משהו שבקיץ שמקשה עליי לכתוב, משום מה כשחם אני לא מסוגלת. בחורף הכל יוצא ממני. מה שנחמד, זה שבפנימייה יש ספרייה ענקית עם כל כך הרבה ספרי שירה! וכל כך כיף בה, חוץ מהספרנית שהיא פסיכית ורעה. אבל אם להתעלם לרגע מהספרנית האימתנית, ממש ממש כיף בספרייה ויש זה כל כך הרבה כותבים וספרים שלא הכרתי. כבר קראתי2 ספרי שירה של יונה וולך, וכרגע נמצאים אצלי "ייסורי ארטמיסיה" ו"הבושם". (וגם קראתי היום את "יש ילדים זיגזג" וכל מה שיש לי לומר הוא שאני אוהבת את נונו ומעריצה את גרוסמן) בכל מקרה, כתבתי 2 דברים שאני בוחרת לפרסם כאן יחד. מקווה שתהנו מהם... 23.7.09 <S</div>Mon, 28 Sep 2009 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11276806http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11276806http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11152188<div align="right" dir="rtl"> 13.8.09 אני שולחת אצבעות פרושות לרווחה,אשר מנסות לגעת ולחדור את הילת הזכוכית המקיפה אתכם מחד,ומפחדות לפוצץ אותה כבועת סבון מאידך.הפיות שמקיפות אותי הלילה,עטופות כולן זוהר צפוני.מבין עצי האיקליפטוס אני רואה את מטרי הכוכבים המתנגשים בירח,טסים ומתנפצים כמו אלפי יהלומים בתוך עיניכם,כנפי נשמתכם.אני הולכת ביער,נושאת את כליכם, שומרת וסוהרת של המזל הרע.הוא מגיע בדמות טבעת ושעון, עגיל וחגורה.אני הפייסטוס, אל הנפחים,הילד הדחוי של האולימפוס אשר נזרק מטה, אל הארץעבד לאדמה, שומר המתכות.ואני מסתכלת בכם בעיניו המזוגגות של הפייסטוס הנפח,מתרוממים מעלה- מעלה,טסים עם הכוכבים ונושקים לירח,מרחיקים אש ועשן ורוע,מעשנים את מקטרת השלום,מדברים זו לזה בשפות שלעולם לא אכיר,בשתיקהבתחושה<B</div>Thu, 13 Aug 2009 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11152188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11152188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11141700<div align="right" dir="rtl">הייתי אתמול בעצרת. מה יש לומר? בנאום של חן בכיתי, החזקתי את אלי, חשבתי שהוא יקרוס. אבל הוא הצליח להחזיק.. היה קשה. היה מאוד קשה. פרס דיבר נפלא, מאוד מרגש. ניצן הורוביץ מאוד שלהב את הקהל, וברוב הזמן הנאום היה נהדר ומאוד מדוייק ונוקב. קורין הייתה נפלאה, הביצוע האקוסטי לזן נדיר היה מצמרר ממש.והיה קשה, היה מאוד קשה. אבל אנחנו על המפה, ואנחנו נישאר על המפה. לא? התמוגגתי לראות את כל הילדים הקטנים מחד, ואת המבוגרים והזקנים מאידך.יש משהו כל כך מנחם בשלטים שאומרים "אנו אוהבים את כל ילדינו", "סבתא גאה", "ילדים זה שמחה".כל כך מנחם וכל כך כואב. 2 הפחדים הכי גדולים שלי הם שאבא שלי לא יאהב אותי יותר, ושסבתא וסבא שלי ימותו אם אני אספר להם.זה סיכון שאני לא יכולה לקחת. אבל מה האלטרנטיבה, לחיות ולמות בשקר? לחכות שהם ימותו ורק אז להתחיל לחיות? כשאני חושבת על זה, אני מבינה שבעצם אני הולכת רחוק מדי, כי הרי אפילו אמא שלי לא באמת מקבלת אותי. היא הרי לא מכירה במיניות שלי. מבחינתה אני לסבית, וזה מאוד נחמד שהיא מקבלת אותי כלסבית חוץ מהעובדה שאני לא. בכלל, יש לי המון התלבטות לגבי רמת החשיפה</div>Mon, 10 Aug 2009 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11141700http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11141700http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11059940<div align="right" dir="rtl">8.7.09 "שמעת שאורטל מתה?" "מי?" "אורטל! אורטל גרם וחצי!" אורטל גרם וחצי, אני לא מאמין... היא צמחה עם העיר המזויינת הזאת, הייתה חלק מהנוף, כאילו שהיא נולדה יחד עם הכיכרות והמדרחוב. <SPAN la</div>Tue, 14 Jul 2009 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (הדמעות של לילי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=518359&blogcode=11059940http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=518359&blog=11059940