13.11.09
יום שישי ה-13
אני אנוע ואנוד ואהיה אחוזת תזזית
ואנקוש בנעליים ירוקות ושחורות ואדומות
ובכל זאת לעולם לא אגיע הביתה.
יהיו לי חדר, ומיטה
וספרים ומצעים וכרית ודוב
ובכל זאת זה לעולם לא יהיה הבית
כי כשאתעורר בלילות מסוייטת וקרועה
אין איש
שיעצור אותי מלחפור בפצעי
מלשרוט את העור
אין איש מלבדי.
אצטרף לחבק את דמותי
ואין לי איש בעולם
ואין לי מקום
לברוח אליו
אין לי מקום לעצמי
עיניים לוטשות בי מכל קיר ולשונות מלחשות בכל דלת
אני גוועת
מוקפת גדרות חיות
כל כך שמורה אבל כלל כלל לא מוגנת
איני ספונה בביטחון באף מקום כאן
אפילו לא בתוך ראשי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הדמעות של לילי